בואו נדבר גלויות בענין אריאל שרון, כי לא אכפת לי לקחת שוב את תפקיד הילד הקטן שצועק שהמלך הוא עירום. אז לכל מי שמאחל לו חיים ארוכים ושרק לא ילך מאיתנו, יש לי חדשות:
האיש אינו חי כבר שמונה שנים. אמנם הוא לא מת באופן רשמי, אבל חי הוא בטח לא. גופתו מוחזקת בחיים. בניגוד לרצונה לפי הסימנים האחרונים.
כשמדברים על קריסת מערכות חיוניות בגופו, אני מצליחה רק לחשוב שהמערכת החיונית ביותר קרסה לפני שמונה שנים.
המוח, זה שעושה אדם למי שהוא, זה שמקיים את היכולת לתפקודים שמאפשרים חיים, אותו המוח ממש קרס לפני שמונה שנים באירוע מוחי מאסיבי והותיר אחריו גופה שמוחזקת בטיפול נמרץ. בסופו של דבר יקרסו גם מערכות נוספות, הכליות, המערכת הקרדיו וסקולרית ואחריהן תבוא התמוטטות כללית מהירה. אבל אבן הדומינו הראשונה נפלה כבר מזמן ותגובת השרשרת של הנפילה שלה אולי עוכבה קצת על ידי הטיפול הרפואי המסור מידי שקיבל, אבל שום טיפול לא יכול לעצור את ההשלכות של נפילה כזו לעד.
הוא לא נלחם כמו אריה, הוא לא אמיץ וגיבור ונחוש. הלב שלו ממשיך לפעום כנגד כל הסיכויים בגלל הטיפול שהוא מקבל. הוא לא איש מיוחד, הטיפול שמעניקים לו הוא טיפול מיוחד. טיפול יוצא דופן לגילו ולמצבו.
אני לא מכירה הרבה אנשים שחצו את השמונים ועדיין מוחזקים בשיקום ובטיפול נמרץ. גם לא אנשים צעירים יותר. בדרך כלל אנשים במצבו נשלחים למוסד סיעודי, או הביתה, תלוי מה רוצה המשפחה ומה היא יכולה להרשות לעצמה. במקרה הזה המשפחה יכלה להרשות לעצמה טיפול שאחרים יכולים רק לחלום עליו. אמרו שהיתה מחשבה להמשיך את הטיפול בו בחוות השיקמים, אבל עלות היתה גבוהה מידי. אני לא חושבת שהיו מחזיקים מישהו אחר בבית חולים שמונה שנים.
בית החולים מדווח בממלכתיות מידי יום באחת עשרה בבוקר על מצבו, כתבים נשלחים לעמוד על המשמר ולדווח לציבור מה קורה. כיוון שלא קורה הרבה הם מדווחים לציבור בנימה רצינית איזה בנים מסורים יש לו לאריאל שרון, הם מוסרים רשימה שמית של המבקרים והקרובים הפוקדים את בית החולים, משדרים בנימה חשובה אך מתנצלת משפטים שחוזרים על עצמם. כי אין הרבה מה לדווח. המצב קריטי. המצב עדיין קריטי. המצב קריטי כמו אתמול, המצב קריטי יותר מאתמול, המצב ללא שינוי. הרופאים לא נותנים הרבה תקווה. המשפחה באה להפרד. גם הנהג.
כל כתבה שמתארת את מצבו ומצטטת את רופאיו שמדברים עליו בחרדת קודש מקבלת מאות תגובות שמאחלות לו שיחזיק מעמד ויתגבר וילחם.
כאילו יש פה איזו מלחמה להלחם בה, איזה חיים להציל.
כאילו יום אחד הוא יתעורר, יתמתח וישוב להנהיג את המדינה.
הוא לא יקום ולא יתעורר ולא ינהיג. הוא ימשיך להתדרדר עד שלא יהיה לו לאן וזה יקרה בתוך שעות, או ימים או שבועות.
ובמקום להתמודד עם העובדה הזו ולהעלות על סדר היום הציבורי את ערך החיים לעומת ערך איכות החיים ומשמעותם, כולם מהלכים בזהירות על הקו הדק של המילים הראויות בשעה קשה זו. משתדלים לא למעוד ולהגיד את מה שצריך להאמר - הניחו לו והניחו לנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
