על קצות האצבעות

כששכבתי על מיטת האבן של החמאם המצופה בחרסינה צבעונית והקשבתי לפרלה מדברת, עלה פתאום בדעתי שמצאתי את יעודי בחיים. אני צריכה לבלות את ימי בספא.

כשקיבלנו הודעה על יום כייף מטעם העבודה היה ברור לפרלה ולי שאנחנו נוסעות יחד, גם בפעם הקודמת שקיבלנו יום כייף נסענו יחד והיה נהדר.

היו כמה אפשרויות בחירה ואנחנו התמקדנו בספא שהוצע לנו בבית מלון עתיק, בוטיקי וציורי. 

בחרנו מסאז' (רקמות עמוקות אמרה פרלה ואני החריתי אחריה, כי מה אני מבינה) בחרנו יום ושמנו תזכורת בטלפונים.

בבוקר אותו היום הגענו למלון, כמעט שעה לפני השעה שנקבעה לנו למסאז', התיישבנו לקפה של בוקר עם מאפה טרי וחם במרפסת סגורה שמשקיפה על הנוף היפיפה, על ספות עור יפות, מסביבנו ריהוט מהודר וזרי פרחים רעננים באגרטלים. 

נאנחתי לי בהנאה, נרגעת מהנסיעה ומהעובדה שהקליטה בוויז הלכה פייפן ונאלצתי למצוא ממש לבדי את המקום הנחבא.

בדיוק כשסיימתי את הקפה הגיע הזמן ללכת לקבל מסאז'. אז הלכתי, כי כשאין ברירה, אז אין ברירה. צריך אז צריך. לא מתלוננים אצלנו.

קיבלנו לוקרים לשים בהם את חפצינו והחלפנו את הבגדים לחלוק לבן עבה וכפכפי בד לבנים שלא (!) היו קטנים עלי. התחלתי להרגיש שאולי קורה פה נס קטן.

המעסה שלי הזמינה אותי לחדר הטיפולים, הסבירה לי מה הרקע המקצועי שלה ולמה עלי לצפות, טבלה את רגלי באמבט מקציף ותוסס,  ובקול רך, מצוה ומרגיע הורתה לי להוריד הכל מלבד התחתונים ולשכב על מיטת הטיפולים, לא רציתי להתווכח איתה, אז זרמתי למיטת הטיפולים והפקרתי את עצמי לידיה.

מבט אחד על הצלקת שיש לי לאורך כל עמוד השדרה ועוד שתי שאלות והיא הודיעה לי שמסאז' רקמות עמוקות לא יהיה פה, כי אי אפשר עם גב שעבר כזה ניתוח לעשות מסאז' שמגיע עד העצם.

אמרה ופירקה אותי לגורמים. לא שכחה להתנצל שהיא מכאיבה לי (את חיה חמודה? סליחה, אבל יש לך אבנים בכתפיים, תנשמי חמודה, אל תשכחי לנשום) אז נשמתי ונשמתי שוב והתאפקתי לא ליילל.

אחר כך היא הניחה עלי אבנים חמות וכיסתה אותי ואני הצעתי לה נישואין.

משחלפה שעה והעיסוי הגיע לסופו, הובילה אותי לחדר מנוחה לשתות תה ולנוח. פרלה כבר היתה שם וחיכתה בחוסר סבלנות עד שאשתה את התה ואתאושש קצת. הייתי חייבת מנוחה, המסאז' כל כך כאב לפרקים, שהגוף שלי הגיב בהזרמת כמות אדירה של אנדורפינים, כוס התה היתה הכרחית על מנת שאוכל לנחות קצת חזרה לארץ.

משם המשכנו לחמאם, שהתפנה מייד כשנכנסנו אליו ויכולנו לשכב על שתי מיטות חרסינה צבעוניות ולוהטות ולדבר. בעיקר פרלה. אני עוד ריחפתי קצת והיה לי נעים עד בלי הכר לשכב שם בחום מהביל עוטף, עם שרירים רפויים ורכים , שקטה ורגועה וחמימה. מאושרת.

כשהחום נעשה בלתי נסבל יצאנו החוצה, ישבנו על כורסאות רכות ענקיות, הנחנו את רגלינו לפנינו ושתינו יין שפרלה הלכה להביא לנו. 

מידי פעם הלכנו לג'קוזי שבעבע ליידנו וטבלנו חלקים נבחרים מעצמנו בתוכו, וחזרנו. 

אחר כך גיליתי שמלבד היין יש גם שמפניה שפרלה לא הבינה איך לפתוח, אז הסברתי לה ושתינו גם שמפניה.

הראש כבר הסתחרר לנו, אבל לי היתה דרך לטפל בזה. אוכל ומקלחת, מקלחת ואוכל.

הלכנו להתקלח במקלחות המפנקות שהיה בהן הכל , התלבשנו חזרה בבגדינו, התאפרנו ,ייבשנו את השיער והיינו מוכנות לארוחת צהריים.

המינוס היחיד של היום הזה היה בארוחת הצהריים, פרלה לקחה דג  ואני סבלתי בשקט את הריח המזעזע שלו.

אבל לא זה מה שיפיל אותנו.

כשנגמרה הארוחה והיינו צריכות כבר ללכת הביתה, אמרתי לפרלה שעכשיו סוף סוף אני יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה.

אני רוצה לבלות את ימי בספא כזה בדיוק.

מצאתי את ייעודי בחיים.