הזמינו/כפו עלי השתתפות בהשתלמות חצי יומית קצרה של הארגון.
רשימת ההרצאות היתה קצרה ומדכאת.
ההרצאה הלפני אחרונה והארוכה מכולן היתה - מעגל צבעים אינדיאני.
ולאחריה עדכון מידע של הבכירה הראשית (דרך מעולה לוודא שאף אחד לא יברח לפני הסיום)
שאלתי את חגיגת והיא הכריזה שהיא לא באה (מעגל צבעים אידיאני, נראה לך???!). אבל פרלה ועוד כמה שאני מחבבת אמרו שיהיו, אז התנחמתי במפגש החברתי הנעים. רק שכל פעם שחשבתי על המילים מעגל צבעים אינדיאני, הרגשתי איך לחץ הדם שלי עולה.
מה זה השטויות האלה? מה הם כופים עלי רוחניות והתפתחות עצמית מומצאת בגרוש?
שונאת את בולשיט הניו אייג'י הזה שנאת תהומית, לא מאמינה בזה ובשטויות אחרות ולא אוהבת השתתפויות כפויות במסווה של העשרה כייפית בעבודה.
אבל אני צריכה לשפר את היכולת הפוליטית-פנים ארגונית שלי וידעתי שהבכירות כולן תהיינה שם ושירשם לי שלילי בפנקס הלא נראה אם לא אבוא, אז באתי. אחרי הכל אני צריכה את חוות דעתן הטובה על מנת להשיג את מטרותי.
יצא שאיחרתי. אני שאיני מאחרת לעולם, אני שמקדימה את זמני מאז ומעולם, אני איחרתי. בחצי שעה.
התת מודע שלי עבד כל כך יעיל שבכלל לא הבנתי שאני מאחרת עד שנכנסתי לאולם ההרצאות וכמה עשרות ראשים הופנו אלי במבט נוזף.
ההרצאה הראשונה היתה מטעם נותני החסות שדאגו לארוחת הצהריים, ארוחה שחיכתה בחוץ ולא הספקתי לאכול ממנה.
נכנסתי , התיישבתי לייד פרלה ששמרה לי מקום וחיכיתי שיגמר התשלום הורבלי עבור האוכל.
כשהסתיים, יצאתי באישור ההנהלה לאכול משהו,דיברתי עם המרצה שהביאה את האוכל ושאבתי ממנה מידע חשוב בהרבה מהשטויות שהלעיטה אותנו כשעמדה על הבמה, ויצא שהפסדתי כמעט חצי מההרצאה השניה. דווקא היתה מענינת. יחסית, כלומר.
ואז הגענו לרגע שממנו חששתי - הקשקוש הגדול של מעגל צבעים אידאני.
חילקו לנו דפים, צבעים ולוחות קרטון לכתוב עליהם והתבקשנו לעשות ככה ולכתוב אחרת ולצייר ולשרבט ולא לשכוח לצבוע. פעילות עולצת לגיל הרך. זוועות.
מייד כשהמנחה ביקשה שנכתוב את שמותינו על הדף הרגשתי התנגדות אדירה וחוסר רצון מוחלט ומושלם לעשות כבקשתה.
הרי אני לא חייבת ואף אחד לא יכריח אותי אם אני לא רוצה להשתתף בזה.
אבל אז אמרתי לעצמי שהגיע הזמן להתבגר. ללמוד לעשות משהו שבעליל לא יזיק לי, גם אם הוא לא לגמרי לטעמי, שלא יקרה כלום אם אשחק את המשחק.
שזה לא אומר שאני בוגדת בערכיי, בכנות וביושר שלי, זה רק יגיד שהשכלתי מספיק כדי להשתתף במשחק החברתי הנדרש ממני. שלמדתי לקח והחכמתי טיפה.
אז עשיתי מה שביקשה המנחה, כתבתי ואיירתי וציירתי וצבעתי.
זה היה מטופש מאין כמוהו (הצבע הירוק מסמל צמיחה! הצבע החום מסמל אדמה, יציבות!) אבל כמו כל קשקוש ניו אייגי, היו מי שחשבו שזה מדהים ובול קולע למטרה, כך שאפילו השתעשעתי קצת.
בסוף החלק הזה הגיע תורה של הבכירה הראשית שעדכנה אותנו בדברים לא חשובים ולא משמעותיים והודתה שוב ושוב לחברתה הטובה שבאה במיוחד להנחות את הקבוצה במעגל הצבעים האידיאני. ורק אז הבנתי כמה מזל היה לי שהחלטתי לנהוג בבגרות ולא לעשות דווקא ולעמוד על עקרונות לא חשובים.
כן, נדמה לי שהתבגרתי קצת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
