על קצות האצבעות

בגלל חתונה שנערכה אתמול, בשישי בצהריים, לא הגעתי ללשטוף את הרצפה.

יש כמה פעילויות שאחריהן זה מרגיש שהשבת הגיעה. אחת מהן זו שטיפת הרצפה. שאותה לא הספקתי אתמול, והשבת התחילה למרות זאת.

כשקמתי הבוקר והצצתי מהמיטה בחלקת הרצפה שנשקפת מחדר השינה, יכולתי לראות שהבית ממש לא נקי.

ואמנם שבת ולמי יש כוח...

בכל זאת קמתי והחלטתי לנקות.

קצת אבק, שירותים, מטבח.

שאיבה של הספה וניקוי בשמפו לספות (כן, הדוגמנית עולה על הספה כשאני לא בבית וחייבים).

טאטאתי את הבית והתחלתי לשטוף.

קודם כל את הסלון.

הזזתי את הספות ורחצתי מאחוריהן ומאחורי שולחן המחשב.

כשהחזרתי אותן למקום חשבתי שאמנם הרצפה רטובה, אבל אם הגמל יבוא, אוכל להושיב אותו על הספה הנקיה ולהגיד לו להרים רגליים על השולחן. זו לא תהיה בעיה, אכין לו קפה. לא , הוא ירצה מים קרים, והוא ישב ויחכה שם עד שאסיים לשטוף את החלק של המטבח. אחרי שאסיים אוכל לשבת ליידו עד שהבית יתייבש.

הגמל לא היה אמור לבוא.

להיפך, מאחר ואירע אסון במשפחתו ופטירה בלתי צפויה של אדם צעיר, ומאחר ודיברנו אתמול והוא אמר שיהיה עם המשפחה, ידעתי שאין מצב שהוא יבוא.

ובכל זאת היתה לי תחושה חזקה מאד שהוא תיכף מגיע.

הוא לא הגיע.

לפעמים זה קורה לי שאני חושבת עליו, ופוטרת את המחשבות כביטוי של רצון או תקווה שלי.

מצד שני, היו לנו הרבה צירופי מקרים מוזרים לאורך השנים.

בדרך כלל אני לא אומרת כלום, אבל הפעם התחושה היתה כל כך מוחשית וחזקה שכתבתי לו הודעה:

"היי גמל, מה שלומך? היום בצהריים היתה לי הרגשה חזקה שתיכף תבוא, זה היה מוזר..."

הוא ענה "אמא'לה"

התקשר אלי מייד ואמר שעם כל ההתרחשויות הלא פשוטות במשפחתו הוא חשב לבוא אלי, ככה בלי תכנון, לשבת קצת ולדבר. בסופו של דבר נאלץ להשאר אצל אחיו שהרגיש לא טוב. 

כן בדיוק בשעה שחשבתי עליו.

אולי גם זה צירוף מקרים.

אני באמת לא יודעת.