על קצות האצבעות

החלטנו יוגה ואני לנסוע ליום של כייף.

במרכזו של יום הכייף, כפי שתוכנן, אימוץ חתלתולים שיוגה רצתה מבית אומנה של עמותה להצלת חתולים.

הגענו לבית אומנה ובו בית תינוקות שמחזיק כשלושים (!)  גורי חתולים וחתולים בכל מיני גילאים ומצבי בריאות, ועוד שמונה כלבים קשישים בני 15-17  שהושלכו לעת זקנה מבתים שהחזיקו אותם שנים וננטשו כמו חפץ ישן ולא רצוי.

לכל אחד מהחתולים והכלבים סיפור וכל אחד מהם נוגע ללב בדרכו שלו. והאשה שעושה את עבודת הקודש הזו ברחמים וחמלה ואהבה אינסופית- סוג של קדושה, בעיני.

הנה כמה דוגמיות כדי לחמם לכם את הלב:

זאתי עם הכתם על הפרצוף היתה מובטחת כבר למישהו, יוגה התאהבה בה על המקום ורצתה אותה, אבל נאלצה להשאיר מאחור...

דויד הג'ינג'י שבה את ליבי, לא כי היה הכי יפה שם, אלא כי האופי המתרפק ומתחבק שלו פשוט קנה אותי, הייתי לוקחת אותו (אני מתה על ג'ינג'ים) אם לא הייתי מפחדת שהדוגמנית תתייחס אליו כאל חטיף או ארוחת ביניים...

מנומר קטנטן ותינוק.

השחור ההורס בעל העיניים שאי אפשר לעמוד בפניהן (שתי תמונות למטה הוא מדגים אותן)

זאת שדומה בול לחתולה האהובה ז"ל של יוגה. יוגה ידעה שהיא לוקחת אותה ברגע שעיניה נחו עליה.

העיניים , האוזניים העטלפיות והחתול שנושא אותן

בסופו של דבר יוגה החליטה לקחת שלושה, שניים בשבילה (יתווספו לשלושה שיש לה בבית ולכלבה הקשישה) ואחד נוסף בשביל הבן שלה שמגדל חתול בן יחיד ורוצה בשבילו חבר או חברה.

כל הדרך הם נסעו בדומיה שלווה, לא שמענו אפילו מיאו אחד קטן. ההתכרבלות המשותפת מרגיעה אותם ונוסכת בהם בטחון. כשהגענו לבית של יוגה, סידרנו להם ארגז לצרכים, אוכל מים ופינות מנוחה בחדר בבית. אבל הם רצו להשאר במקום בו הרגישו בטחון ונוחות, ממשיכים להתכרבל זה בזה.

איזה כייף של יום הולדת!