הגמל אומר לי - את יודעת שדברים זזים בחיים שלי עכשיו. הכל רועד ונופל למקום. כמו בקופסת פלסטיק כשמניחים את המכסה ושומעים את הקליק ויודעים שהוא מונח במקום? אני שומע קליקים כל הזמן. עד לפני כמה זמן אפילו לא ידעתי איפה המכסה, מתחיל להסתדר אחרת לגמרי, הכל.
אני לא שואלת אותו מה זה אומר השינויים האלה, כי אני יודעת שהוא יגיד לי לכשיבשיל להגיד. למרות שאני סקרנית לדעת איפה אני נמצאת בכל השינויים והתזוזות. בטח שאני סקרנית.
בשבת בבוקר חשבתי עליו , אז סימסתי לו בוקר טוב ומה שלומו?
-רעב ולא יודע מה בא לי.
-ארוחת בוקר בבית קפה?
-מתאים לך?
-הרגע הזמנתי...
-מתלבש ובא.
מהדרך שלח לי ווטסאפ מוקלט -"הוויז אומר תשע וחצי, למה הוא התכוון, אצלך? או במסעדה כבר שהכוס קפה, חזק, הפוך, קטן, חזק! כבר על השולחן? מעניין..
-במסעדה, לפי הנימה, במסעדה, בוודאות :)
-בכייף אאסוף אותך מהבית...
-לא, אתה תסמס לי כשתגיע לנקודה זו וזו ונראה אם נצליח לתזמן טוב.
-מלכה את! אני לא מסמס לך. אמרתי לך מה שעת ההגעה.
-מעולה! :)
כן, הקפה הגיע לשולחן דקה וחצי לפני הגמל וחיכה לו שם.
כשהוא נכנס לבית הקפה והתקרב לשולחן הפנים שלו הוארו משמחה, אני לא בטוחה אם בגלל הקפה או בגללי, כי כשאחותו התקשרה הוא סיפר לה בשמחה שהוא אוכל איתי ארוחת בוקר בבית קפה וכשהוא הגיע הקפה כבר חיכה לו על השולחן, איזה אליפות!
ישבנו שעה, אכלנו ודיברנו. הוא חמד את הכריך שהזמנתי לי וקיבל חצי ממנו. אבל מאחר והוא לא ממש אהב אותו, הוא חזר לסלט שהזמין לעצמו . מרחתי לו לחם דגנים בחמאה, כן, הוא לא ידע, אבל זה מה שהיה חסר לו. לא תמיד הוא יודע מה חסר לו. אבל לא הכל אני יכולה לתת לו באותה קלות כמו את הלחם המרוח בחמאה.
הוא סיפר לי על הלילה שעבר עליו כשלא ישן ברובו ועבר במחשבותיו שוב ושוב על האנשים הקרובים והחשובים לו. אחותו, אחיו, אחיניתו האהובה, ההורים. אני, האחיינים.
זה היה אז שהוא אמר שדברים זזים ומשתנים ונופלים למקום.
יוגה אמרה לי - זה ברור שהוא אוהב אותך. הוא אדיוט ומסובך ומורכב ובעייתי, אבל הוא אוהב אותך ואת חשובה לו.
ואני חשבתי שזה לא ממש משנה. כי מה שמשנה זה מה שקורה ביום יום ולא באמירות גדולות או קטנות.
ומה שקורה ביום יום זה שהוא בא לאכול ארוחת בוקר בשבת, וקבע איתי לשבת הבאה והפנים שלו היו מוארות משמחה כשנפגשנו והקול שלו היה שמח כשדיברנו אחר כך בטלפון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
