יש לי שאלה אליכם, הו המונים שבאים לבקר בבלוגי הקט.
אבל לפני הכל עדכון קטן, רק לטובתכם, שתדעו מה זה אומר לעבור הורדה של נגע עורי מהקרקפת.
נכון שהייתי גיבורה ואמיצה ומה שלא תרצו? יופי, אז יש לי עכשיו זכות לקטר לכם, הרווחתי אותה בכבוד.
(אזהרת תיאורים מפורשים! לכל אניני ועדיני הנפש, אם אתם רגישים ונגעלים בקלות מתיאורים פלסטיים, רדו למטה אחרי הפסקה הנוכחית)
אז ככה - זה ממש לא נעים העניין הזה של תפרים בעור הקרקפת. לא נעים בכלל.
יש תחושה של משיכה, כאילו מישהו אוסף את השיער לעשות קוקו? אותו דבר עם העור. לא שאני יודעת מי רוצה לאסוף עור כדי לעשות קוקו, בעצם אני יודעת. הפלסטיקאי שלי.
מסתבר שהוא כנראה הוריד שם חתיכה נכבדה של עור , ומשך ותפר את מה שהותיר ברוב טובו על גבי הגולגולת שלי, כך שכל תנועה קטנה של הפנים מושכת את העור שנותר לי, ושנותר מתוח מכפי שתכנן מי שתכנן אותי, וזה לכשעצמו מושך את התפרים שמוחים ומושכים בחזרה. לא ממש נעים. מעבר לתחושת המשיכה זה מייצר גם כאבי ראש מקומיים מיניאטוריים. לא נוראים, אבל מציקים. ואני, כשמציקים לי אני לא שמחה.
וכשאני לא שמחה אני זעופה. וכשאני זעופה אני מזעיפה פנים וזה כואב.
מעגל קסמים אכזרי שכזה שמונע ממני להביע את התחושות הלגיטימיות שלי בדרכי הישנה והטובה - פרצופים חמוצים.
בנוסף לכך, אני גם מודעת עד כאב (הא, משחק מילים מרושע) לכל חיוך שמעז לעלות לי על הפנים. כך שנגזר עלי (הא, עוד משחק מילים) לשמור על פוקר פייס ואגב כך אולי לחסוך כמה קמטי הבעה חדשים. צריך למצוא נקודה אופטימית בכל דבר, לא?
עוד נקודה חיובית היא שלא לקחתי היום כדור נגד כאבים, כך שאולי באמת מתחיל תהליך החלמה, כי ביומיים האחרונים לא חסכתי מעצמי כדורי אדויל ואופטלגין לפי הצורך.
נשאר לי עוד לפחות שבוע עד שאוכל להפטר מהתפרים המושכים והמעצבנים. אומרים שאחר כך נעשה הרבה יותר קל ונעים. ביקשתי מהרופה והיא ספרה שישה תפרים. מה שנותן לי מושג על גודל הצלקת שתשאר אחר כך. אכן אושר. האושר בהתגלמותו ממש.
ועכשיו די לקיטורים.
החלטתי להיות נחושה ולארגן לגמל ולי יום כייף ופינוק. אני מחפשת איזו חבילת פינוק לזוג. היא צריכה לכלול מקום שקט, מסאז' לשניים, ארוחה קלה, ג'קוזי, רצוי גם חדר פרטי ושאר פינוקים והכי חשוב במחיר סביר.
אם מישהו מכם מכיר ויכול להמליץ על מקום מידע אישי באיזור הצפון או המרכז, אני אודה לכם בחיוך וירטואלי (כי אמיתי זה כואב) 