על קצות האצבעות

רק רציתי שבת שקטה.

וקיבלתי.

אין לי מה להתלונן.

בקושי ישבתי לייד המחשב. אבל בזמן הקצר שישבתי ליד המחשב, הספקתי לקבוע לדייט עם מישהו.

אחר כך ביטלתי כי אין לי חשק לצאת מהבית.

באמת שלא.

בצהריים החלטתי להכין לי סופסוף ארוחת בוקר, מברכת את עצמי על שהשכלתי לקנות גבינה צהובה משובחת ושאר אינסטרומנטים לטוסט מדהים כמו שאני יודעת לעשות.

הוצאתי את החומרים מהמקרר, הנחתי פרוסות חלה טריה על מגש.

על פרוסה אחת מרחתי מעט חמאה, כפית קוטג', עגבניה מיובשת וגבינה צהובה, כיסיתי אותה בפרוסה שניה והחלטתי להתפנק בטוסט נוסף, אז חזרתי על הפעולה בתוספת זייתים.

על פרוסות הלחם העליונות מרחתי קצת מרגרינה לתוספת קריספיות ופניתי לטוסטר סנדויץ.

וזה היה גם הרגע המדויק שבו נזכרתי שהטוסטר האמור נשרף לפני שבוע וחצי ושזרקתי אותו לפח אחרי שהוא עלה בלהבות מרשימות השמימה....

אין גבול לאוטיסטיות?