על קצות האצבעות

וזה מבאס אותי לאללה.

כי התחלתי בכזאת התלהבות.

וגם כי אני משלמת הון של כסף והון של זמן (שלא לדבר על ההכנסה שאני מפסידה בימי לימודים).

הלימודים צולעים כי החליטו להביא איזה פרופסור מאד נחשב, יבוא מאוניברסיטה מכובדת, כנראה כדי ש"ירים" את החוג כולו ויעלה את ערכו. רק שלא לקחו בחשבון כמה דברים:

א. הפרופסור המכובד נורא נורא עסוק. אחרי ביקור בשיעור הראשון, הוא נסע לחו'ל בענינים דחופים וחשובים ונעדר שלושה שבועות(!) אני ועוד מחצית הכיתה, הפסדנו שלושה שיעורים בסימסטר והחצי אחר הפסיד שלושה שיעורי הנחיה לפרוייקט הגמר.
כיוון שאני אהבלה מוחלטת, הסכמתי לכתוב מייל בשם הכיתה אל הפרופסור, על פי בקשתה של ראש החוג. תוך כדי שהסכמתי הבנתי שאני כנראה משמשת סוג של נשק נוסף במערכה שמתנהלת נגדו. אבל, כאמור, אני אהבלה. ואהבלים לא מתים, רק מתחלפים.

הוא לא טרח לענות למייל, למרות שאמר שקרא אותו, כשכבר טרח להגיע לכיתה.

טוב, מה כבר אפשר לצפות מאיש דגול כמוהו, שיענה למכתבים מסתם סטודנטים?

אני לא סובלת אנשים שמלאים בעצמם ולא משנה כמה חשובים הם.

ב. ההתמחות של הפרופסור המכובד היא בעלת אוריינטציה כלכלית והוא מאמין גדול שהכל מונע ע"י כסף ושחשיבה כלכלית היא חזות הכל. אני כמובן לא מסכימה. אמנם כסף מעורב ומשפיע על כל אספקט בחיים שלנו, אבל יש עוד מימדים לחיים שלנו אפילו אם הוד גדולתו לא רואה אותם. בכל אופן, הוא החליט שכל הפרוייקטים צריכים להתייחס למימד הכלכלי. אני לא מצליחה למצוא את עצמי בדרישות שלו, למרות שהפרוייקט שמעניין אותי נחשב למקובל בהחלט על ראש החוג. אבל מסתבר שהיא לא מחליטה והוא הפוסק אחרון.

ג. בואו והמהפיכה הלא קטנה שמתחוללת עקב כך, מעוררות התמרמרות רבה בקרב הסגל והמזכירות, והשירות שאנחנו , כסטודנטים, מקבלים נפגע מאד.

ראש החוג עומדת חסרת אונים מולנו, היא מבינה את המצוקה שלנו שנובעת מהיעדרותו או נוכחותו המופחתת של מי שאמור להכתיב את הכללים החדשים. נראה שהיא עצמה לא יודעת מה בדיוק הוא רוצה, ובטח לא יודעת לתת לנו תשובות. היא מנסה, ומנסה גם להעביר לנו את המסר שהיא בעדנו. אבל עדיין, ההנחיות מבלבלות. הגענו למחצית הסמסטר ועדיין אין לי אישור לנושא הפרוייקט. הקבוצה שהוא מנחה לא קיבלה אפילו את חצאי ההנחיות שאני קיבלתי והם מרגישים עוד יותר נטושים אפילו.

אתמול נגשתי לראש החוג בסיום ההרצאה המשותפת לה ולפרופסור המכובד (היא היתה, המרצה האורח היה, המכובד לא טרח להגיע כמובן) ואמרתי לה שאני מתוסכלת מאד מהמצב ושאני חושבת לא לעשות את העבודה, ושהמחשבה להפסיק את הלימודים חלפה בראשי.

היא נחרדה וביקשה ממני לא לדבר על זה אפילו ולהתעודד קצת. כיוון שהיא אשה מאד יעילה, היא הציעה לי דרך לנתח את החשיבה שלי ולנסות לפסוע הצידה ממנה על מנת שאוכל להתקדם בלי המחשבות והגישה השלילית. חברי הציניים לכיתה טענו שהכסף שלי חשוב לה, אבל אני חושבת שזה יותר מזה.

היום היא שלחה לי מייל אישי עם תוכנית כנס בנושא שקרוב למדי לתחום הפרוייקט שאני מעונינת לבצע. זה נגע לליבי. היא באמת באמת חושבת עלי ובאמת אכפת לה. ומה אני צריכה עוד בחיים אם לא שיהיה לאנשים (שאני מעריכה מאד) אכפת ממני?

אולי בכל זאת אאמץ את המלצותיה, אחרוק שיניים ואקדם את הפרוייקט.

טוב, אני לא ממש עובדת על אף אחד, הייתי עושה את זה בכל מקרה.

בכל אופן, כל הטעם הטוב שהיה ללימודים בשנה הקודמת הולך ומתפוגג מהר יותר משלג במדבר.