על קצות האצבעות

קודם כל ביזנס:

כוס גריסים שטופים - לבשל במיים עד שמתרככים אבל נשארים לעיסים.

שוטפים במים זורמים ומסננים, אחר כך מוסיפים:

סלק בינני קצוץ לקוביות קטנות.

תפוח עץ חתוך לקוביות קטנות.

מיץ מתפוז אחד.

שתי פרוסות לימון כבוש חתוך קטן.

שתי כפות שמן זית.

מלח ופלפל.

וזהו.

 י

בחלוף השעות הגריסים הופכים אדומים יותר כשהטעמים והמיצים נספגים בהם, יותר יפה ויותר טעים.

שווה לחכות קצת.

ומה עם הלימודים והדרמה עם הפרופסור והמבחן שלו? טוב ששאלתם.

עברתי את כל המבחנים בשלום. את המבחן של הפרופסור המכובד עברתי. למרבה ההפתעה הייתי עוברת גם בלי הפקטור של כמעט עשרים נקודות שהעניק בנדיבות לכולם. היה חייב נדיבות כי אחרת חצי מהכיתה היו נכשלים. והחצי השני היה עובר את רף השבעים עם שריטות ומכות בכנף.

למעשה הציון שלי הוא השני בכיתה. מי שקיבלה ציון גבוה יותר זו אילנה שאמרה לי - תגידי , את צוחקת? ישבתי מאחורייך במבחן ושמעתי מה עוזר ההוראה אמר לך, ככה תיקנתי את כל השאלות שאת תיקנת. סתם במזל ניחשתי שאלה אחת יותר ממך.

בשביל לאזן את התמונה, אגיד שבמבחן אחר שממנו לא חששתי עד כדי כך קיבלתי 80 ואני נמצאת בשליש התחתון של הכיתה מבחינת ציונים במבחן הזה. (או כמו שהגמל אמר, מה את רוצה להגיד בזה? שאת אנושית?)

אחרי חודש של דממת אלחוט מוחלטת נפגשתי עם המנחה בפרויקט הסיום. כמובן שהיא שלחה את התיקונים לסקירת הספרות בלילה שלפני הפגישה, באחת בלילה למען הדיוק. ומאחר וראיתי שאין תיקונים דרמטיים מידי ישבתי לבנות את השאלון שבעזרתו נראיין אנשים, לפי התוכנית. החלטתי שחייבים להתקדם כבר.
לפגישה איתה הגעתי לבד, כי השותפה שלי היתה בבית עם ילד חולה ותינוקת ולא הצליחה למצוא סידור לשעה הזו של הפגישה.
יכולתי לראות שהמנחה לא מרוצה לראות אותי לבד (שוב, בפעם השניה כבר) אבל היא התגברה וישבנו יחד שעה נעימה ופוריה מאד שבה עברנו על התיקונים הדרושים ואפילו ביצענו סימולציה של ראיון, כיוון שמדובר בראיון פתוח והיא רצתה לראות אם אני מסוגלת לראיין בלי ליפול לבורות הרגילים של שאלות סגורות ומכוונות.
בדקות הראשונות הייתי מתוחה ועסוקה מאד בתחושה שאני נבחנת, אבל אחר כך השתחררתי ונכנסתי לראיון לגמרי, כאילו מדובר בראיון אמיתי. היא עצמה שיתפה פעולה כמו מרואיין אמיתי, אולי בגלל שחלק ממה שאמרה היה אמיתי ונכון לגביה. מרגע שהשתחררתי יכולתי לחזור להיות אני, עם הבטחון הרגיל שלי ועם התחושה שאני שולטת במתרחש. השתמשתי בהומור ובחיוך כדי לרכך בנקודות רגישות וזה עבד מצוין, היא חייכה באמת והיה נראית שהיא נהנית. זה עובד במציאות וזה עבד גם בהדמיה.

בסוף הראיון היא שאלה אם אני חושבת שקיבלתי תשובה לשאלה המרכזית ומה היא.

אמרתי לה את דעתי המדוייקת על סמך ההתנהגות שלה במהלך הראיון ולא רק המילים שאמרה, היה נראה שהיא מרוצה מאד מהתשובות שלי כיוון שאמרה שככה אני צריכה לנתח כל ראיון בסופו. היא גם אמרה שהראיון היה נעים ושהיא לא חשה התנגדות אלי ולנושא למרות שלא תמיד הוא נושא שנעים לדון בו.

קבעתי פגישה עם השותפה כדי להעביר לה את ההדרכה שקיבלתי, אני לא בטוחה שכמה טוב היא תראיין, אז כנראה שאקח על עצמי את רוב הראיונות.

ולסיום משהו מוזר:

חלמתי בלילה שלגמל ולי נולד תינוק, בחלום אני כבר עם התינוק ובדיוק אני מגלה שהגמל נתן לו בברית (שבה כמובן לא נכחתי מטעמי זוועה) את השם ניסים. עכשיו, לא רק שהשם ניסים לא מקובל עלי ולא השם שרציתי, הוא גם לא אמר לי שזה מה שעשה וגיליתי את זה במקרה בדרך עקיפה ולא בכוונה.

בדרך כלל אני לא זוכרת חלומות מעבר לשעות הראשונות של הבוקר, אבל החלום הזה חי כאילו היה זכרון אמיתי.

נראה לכם הגיוני להתרעם על מישהו בגלל חלום שחלמתי עליו?

לי לא ובכל זאת אני ממורמרת כאילו זה קרה באמת.