על קצות האצבעות

למה אנשים מסויימים לא אוהבים להבדק בבדיקות רפואיות? כי הם מפחדים שימצאו משהו.

זה באמת מפחיד, בעיקר כשהדמיון מפותח והמשהו המאיים הולך ותופח בחשכת הלילה (בעיקר) למימדי ענק.

לפני כחצי שנה, שבוע לאחר שצבעתי את הבית עם הגמל, המשכתי את המשימה ביום של צביעת משקופים ודלתות, לבד. עבדתי שעות ארוכות ומאומצות ועבדתי יחפה כיוון שלא יכולתי לנעול נעליים עם האצבע ששברתי כמה ימים קודם.

בסוף היום הייתי מותשת לחלוטין ושמתי לב שהכרית של כף רגל ימין נפוחה מאד, כאילו שיש בה בצקת או דימום פנימי. התחושה היתה כמו ללכת על בלון.
הנחתי שזה קשור לעובדה שעבדתי יחפה , שעמדתי על הכריות של כפות הרגליים בשפיפה או בכריעה חלקים נכבדים של היום , ולכך שהטיתי יותר משקל לרגל ימין כדי להגן על רגל שמאל על האצבע השבורה שלה.

לא נבהלתי במיוחד. קצת תהיתי על הגורם  לכך שהרגל התנפחה ככה וחיכיתי שהנפיחות תרד בזמנה החופשי.

היא אכן ירדה כעבור יום או יומיים, אבל במרכז כרית כף הרגל נשאר גוש נוקשה. לא כואב, אבל גם לא מתפוגג, כמו שארית של דימום שלא נספג, נגיד. זה לפחות מה שאני אמרתי לעצמי שזה.

כעבור כחודש וחצי, כשהגוש המוזר סירב להעלם, החלטתי ללכת לאורתופד, ואספתי אוסף של תלונות קטנות - האצבע השבורה ברגל השניה, הברך שמציקה לי ו...כן גם הגוש המוזר הזה.

הביקור אצל האורתופד התאפיין בעיקר בחוסר סבלנות ועצבנות והוא איבחן את הגוש במחי מישוש-לא-מישוש כיבלת מכאנית שנוצרה בגלל שנזהרתי לא לדרוך על הרגל השניה.

למרות שאמרת לו שזה לא היה המקרה, כי הלכתי רגיל לגמרי בסנדלים רחבות, ושהגוש הופיע לאחר אירוע של עבודה מאומצת ונפיחות בכף הרגל... הרופא לא הקשיב ולא התרשם מהסיפור. זו יבלת, הוא פסק.

כיוון שלא הייתי רגועה, הלכתי לרופא המשפחה שאמר שאם האורתופד איבחן את הגוש כיבלת מכאנית, זו כנראה יבלת ושיש כאב מאד אופייני ליבלת, כאב חד בדריכה, שאין הרבה מה לעשות, אלא לבחור מדרסים מתאימים במקרה הצורך.

אמרתי לו שלא כואב לי, בטח לא בדרך שהוא תאר, והוא אמר שאם ככה, אני מרוויחה מהעדר הכאב.

טוב, אם שניים אמרו ואם זה לא כואב, מה יש לי להתעסק עם הגוש הזה? עדיף לחכות שיעלם מעצמו.

אבל הוא לא נעלם מעצמו. ועם הזמן התחיל להיות יותר ויותר מורגש, וגם לכאוב קצת, בקטנה. אבל לא בדריכה, אלא דווקא במנוחה. ובבקרים, שאז אני קמה עם תחושה של נפיחות בכף הרגל. ועם כאב פועם. ולפעמים בנהיגה, כשהרגל  נחה מהליכה,  לא חזק אבל מציק.

במשך כמה חודשים ניסיתי לשכנע את עצמי שהגוש הולך וקטן ושאני לא באמת מרגישה אותו, אך ללא הצלחה.

כיוון שכבר הרגשתי כמו נודניקית נוראית, דיברתי חברתי הרופאה שמייד נתנה לי הפניה לבדיקת אולטרא סאונד של כף הרגל.

את הבדיקה עשיתי לפני כשבועיים וחיכיתי לתשובה. הפקידה אמרה שלוקח שבוע לפענח ונתנה לי קוד כניסה לתוצאות הבדיקה.

תשובת האולטרא סאונד היתה שלא רואים שום ממצא חריג  ברקמות הרכות של הרגל. לא רואים אבל מרגישים. זאת אומרת שהתשובה כמעט הרגיעה אותי. ממש כמעט.

שוב פניתי לרופאה להתייעצות. והיא פסקה שאין ברירה צריך ללכת לאורתופד אחר.

וכך מצאתי את עצמי אתמול במרפאה פרטית של אורתופד מומחה לכף רגל, עם תשובת האולטרא סאונד והרבה חששות בלב.

הרופא קיבל אותי, הקשיב בריכוז לתיאור המקרה, מישש ביסודיות את כף הרגל וקבע שאינו מרגיש שום גוש.
זו העצם הוא אמר. יש לך דלקת עם הצטברות נוזלים במפרק.

אמר חכי כמה חודשים.

תקחי כדורים לדלקת.

תעשי מדרסים.

תלכי עם קרוקס.

אם לא יסתדר, נשקול MRI בעוד חודשיים שלושה.

אני לא חושבת שאני יכולה לעשות MRI, אמרתי לו, כי יש לי מוט פלטינה בגב, אבל הוא ביטל את הטענה הזו בהינד ראש. אם צריך - עושים, הוא פסק.

מכל מה שבדקתי ושאלתי עד כה, אני לא יכולה לעשות את הבדיקה. טוב, דיה צרה לשעתה.

בכל מקרה, לא נראה לי שאלך עם מדרסים בקיץ, חם לי מידי נעליים.

אבל היי אני הבת אדם היחידה שאני מכירה שקיבלה המלצת רופא ללכת עם קרוקס.