אני שונאת את פסח.
החג המתועב בעיני מכל החגים. מאז ומעולם לא אהבתי את החג הכבד, הקשה, עתיר ההוראות והצוויים. הסיפורים האיומים ושתמיד היה נדמה לי שמתמשך לאין סוף. ואני אפילו לא שומרת מסורת. אני מניחה שלו הייתי, והיה עלי לחוות את החג במלוא אורכו, הקריאה המלאה בהגדה, הגבלות התזונה שלו ושאר מרור, הייתי מתנצרת או עוברת לבודהיזם בעקבות החג.
התיעוב שלי לחג טיפס ועלה יותר ויותר מאז שהתגרשתי. זה לא חג לגרושות וליחידים באופן כללי.
מאחר ומשפחת המוצא שלי היא לא משהו, יצא חג אחד, לפי חמש שנים שבו נשארתי לגמרי לבד בערב החג ופחות או יותר ביקשתי את נפשי למות. חליתי מרוב מצוקה. תלם שהיה אז עדיין חבר שלי, כפה עלי לבוא לסדר של המשפחה שלו שהיה לא משהו, אבל פחות נורא מלהיות לבד בבית ולרצות למות.
חמותי המופלאה הבינה בדיעבד מה קרה והודיעה לי שכל סדר מעתה ועד שתלך לעולמה, אני באה לעשות איתם, ואז מה אם האקס מגיע , היא תושיב אותנו רחוק, העיקר שלעולם לא אהיה שוב במצב כזה של לבד בחג. (מתחילים להבין למה היא מופלאה ולמה אני אוהבת אותה כל כך?)
ובאמת בשנים שחלפו מאז, עשיתי איתה ועם המשפחה את הסדר. וזה היה בסדר גמור, נסבל. בטח הרבה הרבה יותר טוב מלהיות לבד או ללכת למשפחה זרה שאין לי שום קשר אליה. כלומר, אני יכולה לחשוב על חגים מוצלחים יותר, לא קשה במיוחד.
לפני שנה החג היה לא מוצלח בצורה חריגה, קשה לי להניח את האצבע על הנקודה המדוייקת, אבל היה משמים מהרגיל, מתיש ארוך ומייגע מהרגיל. איכס.
השנה החלטתי לקחת את הענינים לידיים, לעשות את הסדר טוב יותר ואולי אפילו שיהיה בו משהו כייפי.
הדרך היחידה לעשות את זה, היא לקחת אחריות על הסדר ולעשות אותו אצלי.
לא יכולתי לעשות את זה קודם, כי לא הייתי מזמינה את האקס לבית שלי, אבל השנה הגיעו מים עד נפש למשפחה של האקס, והאחים שלו הודיעו לו על סיום הקשר המשפחתי. (לא סיפרתי וכנראה גם לא אספר כלום על ההתנהגות שלו שהביאה לכך, או לגירושין, אבל אלה לא היו ענינים של מה בכך). בכל אופן, ניתוק הקשר איתו אפשר לי להזמין את חמי וחמותי וכמובן את גיסתי ומשפחתה וגיסי ומשפחתו והדודה הנהדרת והילדים שלה ובני הזוג שלהם אלי הביתה.
המשפחה מבחירה שלי.
נדרשה ארוחת ערב של יום שישי של שכנוע מאסיבי, שכלל מעט הפעלת לחץ פיזי מתון וטקיטיקות שכנוע ומכירה מתקדמות, עד שהצלחתי לשכנע את חמותי ואת אחותה שישקלו לעשות את הסדר אצלי. הן לא כל כך רצו, היה להן קשה להשתחרר מהקוספציה הרגילה והקבועה והן פחדו מהעבודה הקשה, להפתעתן, הילדים שלהן יותר משמחו לעבור ולעשות סדר משפחתי אחר.
התנאים של חמותי לכך שהסדר יהיה באחריותי, היו שהסדר לא יהיה אצלי בבית, מחשש לחוסר מקום, ושלא רק אני אכין הכל, שהעבודה תתחלק.
לכן מצאנו מבנה ציבורי שהורשינו להשתמש בו ואני פתחתי קבוצת ווטסאפ שבה נתתי לכל אחד לבחור מה יביא לסדר. העדפתי לתת לכל אחד לבחור ולא להטיל משימות, כדי לא לעורר התנגדות מחד וכדי שכל משפחה תביא את האוכל החביב עליה ושמתאים למגבלות האישיות (צמחונות, טבעונות, המנעות מדברים מסויימים) מאידך. לעצמי אני משאירה להכין את כל הדברים שאחרים לא יכינו. כמו כן ביקשתי מכל משפחה להביא בקבוק יין אחד ובקבוק שתיה קלה אחת.
חמותי לקחה על עצמה ברצון ובהתלהבות את בניית החלק של תוכן הסדר, מהרגע שהוסרה ההתנגדות הראשונית היא התחילה להתלהב מהרעיון, לקחה יחד עם אחת הצעירות במשפחה את ההגדה והפכה אותה למשהו יותר אישי ומשפחתי (לדוגמא ,כוס ראשונה, לחיי המצטרפים החדשים למשפחה - התינוקת החדשה, האשה של.. והחבר של..).
במקום פרחים, קניתי עציצים פורחים שיונחו על השולחן ויחולקו בסוף הסדר למשתתפים. גם מתנה פרקטית וגם קישוט מרהיב לשולחן. ולמרבה האירוניה, עולה פחות מפרחים. אני אעטוף את עציצי הפלסטיק בנייר קרפ וסרט והם יהיו חגיגיים גם מלמטה.
חמותי שלא מבשלת בכלל קנתה את כל הכלים החד פעמיים.
חמי יקנה גפילטע פיש, כי לא נמצא אף צדיק בסדום שמוכן להכין כזה דבר.
הארגון והסידור של המבנה יפלו בעיקר עלי, אבל גם אחותה של חמותי והילדים שלה יגוייסו לעזרה.
כרגע אני מתכננת להכין:
צלי בקר ברוטב פטריות וערמונים.
פטה כבד או כבד קצוץ. או גם וגם, אני מתלבטת קשות.
אורז לבן עם צנוברים ואגוזים.
כרובית בטחינה.
סלט סלק.
סלט שעועית ירוקה.
פשטידת בצל.
סלט חסה.
קינוח כלשהו.
ואני מתחילה להתרגש שזה משהו שאני לא זוכרת שקרה לי בפסח, אי פעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
