הניתוחון בראש כואב לי, לא רק מקומית, אלא גם גורם לכאב ראש, לפעמים יותר ולפעמים פחות, אבל באופן כללי, נוכח כל הזמן.
וזה מרגיז , מעצבן , לא כייף בכלל.
לא כאבי תופת, אבל תזכורת קבועה ולא נעימה לקיומו של הראש שלי. אני גם לא אוהבת לקחת כדורים נגד כאבים ועכשיו אני לוקחת כל יום אחד או שניים.
יוגה שאלה אם אין לי דלקת בתפרים, אבל אני לא יכולה לראות, כי זה נמצא במרכז הראש, והתמונות שאני מצלמת יוצאות לא ברורות, כי אני לא יכולה לכוון את הפוקוס, כי אני לא רואה. ובנוסף זה כאב עוד לפני הניתוח, כאילו זה יושב על איזה עצב, אז קשה לדעת על מה ולמה אני מקבלת את כל הטוב הזה.
בסוף נמלכתי בדעתי והחלטתי לבקש מהרופא שיסתכל בעצמו ויגיד לי מה נראה לו.
הוא אמר שרואים שהפלסטיקאי הוריד שטח רחב יחסית ושהעור המתוח הוא הגורם לכאבים. זה יסתדר עם הזמן, כשהאלסטיות של העור תתבטא והעור ימתח קצת, הוא חושב שאחרי הוצאת התפרים יהיה לי קל יותר. בכל אופן סימני זיהום אין, שזה כבר טוב.
הגמל היה אמור לבוא אתמול לבדוק את מדיח הכלים שלי שהחליט להפסיק לעבוד, אבל מאחר והוא הלך לצלול בבוקר ומאחר והרגשתי ממש גרוע אתמול, ביקשתי ממנו לא לבוא, אני חושבת שהוא קיבל את הבקשה שלי בתחושת הקלה, כי הצלילה היא דבר מתיש ואם לא היה אומר שיבוא בטח היה חוזר הביתה לנוח.
בכל אופן, אם הוא לא יתקן את המדיח, אני אצטרך לקנות חדש.
יש לי תלושי שי מהעבודה בערך של קרוב לתשע מאות שקל, כלומר, לא מספיק למדיח, אבל לפחות חלק מהעלות שלו. זה מבאס אותי קצת, כי רציתי לקנות משהו כייפי יותר, כלומר משהו שאני לא חייבת.
אני רוצה כיריים חדשים לגז ואני רוצה מעבד מזון חדש.
שני הדברים עובדים אצלי בצורה סבירה לגמרי ואין הכרח לקנות חדש בדיוק עכשיו, בדיוק בגלל זה מבאס אותי "לבזבז" את התווים על משהו הכרחי. תפיסת העולם שלי אומרת שתווי שי הם מתנה, ומתנות צריכות להיות משהו כייפי שאני לא מרשה לעצמי ביום יום ככה סתם.
דברים שחייבים לקנות כי התקלקלו הם לא משהו כייפי בעיני.
למרות שזו אני שביקשתי ממנו לא לבוא, התבאסתי קשות ועמוקות מזה שהוא לא בא. כי מופלאות דרכי הנפש של הפועה, או שאולי פשוט זה היה בגלל שלא הרגשתי טוב וזה התבטא גם במצב הרוח, אני לא סגורה על זה, החיבור שלי לעצמי הוא מופלא פשוט .
אז ביליתי את היום במיטה וראיתי את שובר שורות מההתחלה במרתון. סדרה מצויינת כשמרגישים רע ומצב הרוח על הפנים.
חוץ מזה, זה מבאס מאד שיש כאב ראש ואין סקס שאפשר לדחות בגללו (כאילו זה מה שהיה עוצר אותי, חה)
אני מקווה שבסופ"ש הקרוב יסתדר לי להגיע אליו, אני ממש צריכה את ההפוגה הזו. עם כל הכבוד לשבתונים של פסח ולחופש בחול המועד, אני עייפה ומותשת יותר מהרגיל. או שאולי זה לא קשור לשבתונים ולחופשים, אלא סתם לזה שכנראה הייתי חולה ועוד לא החלמתי לגמרי. מאיפה לי לדעת, זה בסך הכל הגוף שלי.
זהו, גמרתי לקטר לבנתיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
