על קצות האצבעות

באה לבדוק אותי, כשאני נכנסת לבית.

חשדנית היא מסתובבת סביבי, מיללת לגמל להודיע על נוכחותה בשטח.

אני עומדת במטבח, מכינה קפה והיא מתחככת בקרסולי, בהתחלה עם צד הגוף , אחר כך גם עם הראש.

היא מסמנת אותך, הגמל אומר.

היא לא נותנת לי ללטף אותה, מתעקלת מתחת לידי המתקרבת כשאני מתכופפת אליה, מנמיכה את גופה למינימום מגע. זה לא יקרה עד שהיא תהיה מוכנה.

כשאני מזדקפת ומתעלמת ממנה היא ממשיכה להסתובב סביבי ולילל לשיעורין.

אחר כך, כשאני נכנסת למיטה שלו. 

היא מגיעה מייד. נכנסת לחדר השינה, בוחנת את השטח, מרחרחת את הסנדלים שלי שנחלצו והושארו בפתח החדר , ואז מתגלגלת ומתפלשת בתוכם. חצי משחקת בהם וחצי מתמזגת עם ריחם.

אני חושבת על חיות בר שמתפלשות באובייקטים מדיפי ריח על מנת להתמזג עם הסביבה ולמנוע מהטרף שלהם לזהות אותם ושמחה שהיא בגודל של חתול ולא יותר.

כשהיא ממצה את ההתעסקות בסנדלים היא מתעלמת מהגמל ומטפסת על המיטה ועלי, מתמתחת על פני הבטן שלי, רגליה משתרעות קדימה עד לצוואר שלי. ציפורניה חבויות בתוך הקטיפה הרכה של כפותיה. מוכנה לקבל את הליטופים שלי עכשיו.

ואני מניחה את כוס הקפה ומלטפת אותה עד שהוא קורא לה, ומבקש ממנה לזוז, היא קמה ועוברת לשכב ביננו, בדיוק באמצע. חצי ממנה נוגע בי וחצי בו.

הוא אומר לה לזוז, אבל היא דבקה בעמדתה , שטח משוחרר לא יוחזר. היא לא מתכוונת לוותר בקלות על המיקום שלה שנבחר בקפידה.

כיוון שהאג'נדה שלו נוגדת את שלה וכיוון שהוא גדול וחזק ממנה, הוא מסלק אותה מהמיטה. הוא צריך את המקום הזה יותר ממנה ברגע זה. הוא ממהר למלא את הרווח שבו שכבה היא ובזמן שהוא עסוק בי ואני בו, היא נעלמת מהשטח. המיטה מאבדת מהשלווה והרגיעה שהיו בה, אין לה מה לחפש בה עכשיו.

כשאנחנו יוצאים לקניות היא יורדת איתנו למטה, הולכת לבדוק את השטח ולוודא שאף חתול חצוף לא פלש לתחום שלה.

כשאנחנו חוזרים , היא מזהה את קול המכונית שלו וממהרת להתקרב.

אנחנו פותחים את דלת הבנין ומציעים לה לעלות, אבל לא היא לא מעונינת, היא מבקשת לעלות רק לאחר שנכנסנו כבר ועלינו במדרגות.  הגמל אומר שככה זה תמיד, מושך בכתפיים ויורד במדרגות לפתוח לה את הדלת. אני מחייכת לעצמי, איך שהיא מנהלת אותו.

הם נכנסים הביתה יחד.

אני מכינה לנו ארוחת בוקר, היא נעלמת לפינה שקטה להתנקות ולהרהר קצת, הירהורים חתוליים נעלמים.

כשהאוכל מוכן היא מצטרפת , מטפסת על השולחן ומבקשת גם.

להפתעתו של הגמל היא אוכלת מהחלה שהוא מגיש לה. הוא נשבע לי שזה לא משהו שהיא אוכלת בדרך כלל, מהביצה היא מתעלמת בהבעת שאט נפש. גם לאחר שמיצתה את ההתרשמות והטעימות מהאוכל היא ממשיכה להסתובב סביבנו. מייללת ומבקשת תשומת לב.

גם אחרי שהגמל פותח לה פחית מהאוכל המיוחד שהיא אוהבת וגם אחרי שהיא אוכלת ממנו לשובע היא ממשיכה לבקש את תשומת ליבנו.

כשאנחנו רואים סרט, היא מצטנפת לה בשקט בפינה, לא רחוק מאיתנו.

היא אף פעם לא ככה, הגמל אומר, היא פשוט מקנאה, אני חושב.

ואני חושבת שהוא מרוצה מזה.