על קצות האצבעות

מסתבר שהבחירה של הגמל לעשות משהו אחר ולא לפגוש אותי לפני שבוע, מכאיבה לי יותר ממה שאני מוכנה להודות, אפילו בפני עצמי.

במשך השבוע זה פחות מציק לי כי אני עסוקה, וממילא במסגרת היחסים שלנו זה לא מקום שהוא תופס. אבל לקראת סוף השבוע זה חוזר אלי.

מעורר מחשבות, עצב וכעס.

מה אני רוצה?

מישהו אחר? לא מצליחה לדמיין אותי עם מישהו אחר.

להתחיל הכל מהתחלה? מחשבה מבהילה.

מערכת יחסים שונה? כן בטח, אבל שונה באיזה אופן? הרי אני לא משוכנעת שאני מסוגלת לרצות להיות עם מישהו יותר מכמה שעות בשבוע. אולי, אולי טיפה יותר אולי אפילו זה לא.

לצאת לשוק הבשר ולהתחיל לחפש? אני מעדיפה למות.

אני לא מצליחה לדעת מה אני רוצה. חוץ מזה שאני לא רוצה לראות אותו עכשיו. אולי אחרי שאתרחק קצת הדברים יצטללו ואצליח לראות טוב יותר.

או שסביר יותר להניח שבסופו של דבר הוא יצור קשר ומתישהו נדבר , ואני אחליט שהחיים קצרים מכדי לבזבז אותם על כעסים ומצוקות ונחזור לדפוס הרגיל שעובד לא רע רוב הזמן.