על קצות האצבעות

מרק כתום הוא שם דבר בין הגמל וביני. כבר סיפרתי על מקרה המרק הכתום שהפך אותו לזכור לדראון עולם ומוזכר לעד בתור האוכל הגרוע האוליטמטיבי. ומאז עבר קצת זמן והגמל כבר מוכן להודות בחצי פה שאני יודעת להכין אוכל טעים, ובכלל, מאז שאני נוסעת אליו ולא הוא אלי, יצא לנו לבשל ביחד כמה וכמה פעמים וזו חוויה נעימה לשנינו. זה נחמד לעבוד יחד במטבח.

אבל מרק כתום לא העזתי להציע לו שוב ולא רק זה, כמעט שלא הכנתי אפילו לעצמי מאז. 

ולא שאני לא אוהבת, אני דווקא אוהבת, אבל משום מה בכל התקפי הכנת המרק החורפיים שלי, המרק הזה כמעט אף פעם לא עלה. נח עליו איזה צל כבד ושם רע.

עד השבוע, שפתאום קרצה לי הדלעת הכתומה הנהדרת מהמקרר ופשוט לא הצלחתי להתאפק.

רק באמצע ההכנה גיליתי שחסרה לי בטטה, אז קצת שיניתי ויצא מרק מעולה:

חתיכה יפה של דלעת בערך 500-600 גר' חתוכה לריבועים

3 גזרים נאים מקולפים וחתוכם לעיגולים

תפוח אדמה גדול חתוך לריבועים

בצל גדול קצוץ.

את הבצל מטגנים בסיר עמוק עד שקיפות, מוסיפים לו את הגזר, את תפוחי האדמה והדלעת ומערבבים במשך כמה דקות, כדי שכל הירקות יקבלו טעם של טיגון קל.

מוסיפים 4-5 כוסות מיים ומביאים לרתיחה. אפשר להוסיף גם ציר מרק עוף בשלב זה.

מנמיכים את הלהבה ונותנים לקדם המרק להתבשל בנחת כ20-30 דקות, תלוי כמה זמן יש לכם.

לוקחים מוט בלנדר וטוחנים את תוכן הסיר עד דק. 

מפלפלים וממליחים, ומי שאוהב יכול להוסיף גם אבקת ג'ינג'ר.

מוזגים פחית שלמה של קרם קוקוס.

טועמים ומתקנים תיבול.

את התמונה הזו צילמתי ושלחתי לגמל בצירוף שאלה, לשמור לך?

אחר כך יכולתי להתענג על הטעם של המרק ועל החיוך הגדול.

סוף סוף השתחררתי מהצל  הכבד שלו בעניין הזה.