על קצות האצבעות

העולם מתחלק לשני סוגי אנשים - אלה שאוהבים אמבטיות ואלה שלא.

אני שייכת לזן הראשון, והיו שנים שהייתי מוכנה לגור באמבטיה. ולא רק שהייתי מוכנה, אף השתדלתי ליישם כמיטב יכולתי.

בדירה הראשונה שגרתי בה כאדם בוגר, לבדי, היתה אמבטיה שמאחוריה היה ארון מובנה בקיר, ממש מאחורי הראש. אני מניחה שבעלי הבית שבנו את הארון חשבו עליו כמקום אחסון מוצלח במיוחד למגבות, סבונים שמפו ושאר אביזרי מקלחת, ויכול להיות שהם צדקו.

אני השתמשתי בו אחרת לגמרי.

אחרי שהייתי ממלאה את האמבטיה במים חמים וקצף, הייתי פותחת את הדלת ומוציאה משם את המאפרה (גאד, אני מתה היום מהמחשבה על הריח של מאפרה בארון סגור, שלא לדבר על לעשן בחדר סגור, אבל אז זה לא הפריע לי) את הסיגריות והמצית שחיכו לי שם מאמבטיה לאמבטיה, הייתי מניחה על אחד המדפים את הספר שהייתי קוראת באותו הזמן וכוס קפה שהכנתי בזמן האמבטיה התמלאה, מביאה מהסלון את הטלפון האלחוטי- לא היה אז טלפון סלולארי- נכנסת למים ושוכחת מהעולם לשעה-שעה וחצי.

הייתי שותה את הקפה, מעשנת סיגריה ועוד אחת ועוד אחת...וכשהמים היו מתחילים להתקרר הייתי מזרימה עוד קצת מים רותחים, רק כדי לחמם את האמבטיה מספיק. הייתי יוצאת כשלא היתה ברירה והחיים עצמם היו קוראים לי לחזור להשתתף בהם. באותה תקופה הייתי קוראת בכל הזדמנות שהיתה לי.

אחרי שעזבתי את הדירה ההיא, לא הזדמנה לי אמבטיה מוצלחת כל כך. שהכל מתוכנן בה נוח ויעיל לאמבטיה טובה. אותם חיים עצמם התחילו להיות תובעניים יותר ופחות איפשרו לי זמן פנוי לאמבטיות ממושכות.

עברו שנים, עברתי דירות, והנה, אחרי שתי דירות ללא אמבטיה הזדמנה לי שוב דירה מאומבטת.

את הארון הנוח החלפתי בשרפרף פלסטיק שעליו הנחתי, בדוחק מסויים, את כוס הקפה, הספר והטלפון האלחוטי. בשלב זה לא עישנתי, כך שהייתי זקוקה לפחות מקום, ובכל זאת הגעתי כמה פעמים למצב בו הנחתי את כוס הקפה על הטלפון, או את הטלפון על כוס הקפה, מה שהביא להתמוטטות כל המבנה כולו, וכמובן שהייתי צריכה לסיים את האמבטיה בחטף ולנקות את הקפה השפוך.

בבית הנוכחי יש אמבטיה. אבל מאז שעברתי אליו, אפשר לספור את האמבטיות שעשיתי על אצבעות שתיים, שלוש, גג ארבע ידיים. לא הרבה במיוחד לתקופה של שבע שנים ובטח לא למי שמוכנה היתה לבנות את ביתה במים החמים.

כשאני כבר נכנסת לאמבטיה בבית, אני כבר לא טורחת בכוסות קפה ושאר פינוקים. איכשהו האמבטיה כאילו איבדה את קיסמה. פחות הצלחתי לקרוא בנחת ובשמחה כמו פעם.

ניסיתי להתאים את עצמי לרוח הזמן וכמה פעמים לקחת איתי את הטלפון הסלולארי, אבל החשש שמא יפול למים היה גדול מידי. והוא נזנח בצד האמבטיה.

האמבטיות הלכו והתקצרו עד שלא היו שוות את בזבוז המים הכרוך בהן. כבר למעלה משנה שלא עשיתי אמבטיה ראויה לשמה או שאינה ראויה לשמה.

אבל אתמול הרגשתי פתאום חשק אדיר לאמבטיה חמה, כזה שלא חשתי כבר הרבה מאד זמן. ואפילו היה לי זמן פנוי לעשות אחת.

מילאתי מים חמים חמים, הדלקתי את תנור האמבטיה, התלבטתי לגבי ספר ובחרתי את 'פרוייקט רוזי' שעוד לא התחלתי לקרוא. התלבטתי לגבי כוס קפה וויתרתי , כי כבר שנים שאין לי שרפרף פלסטיק שאני יכולה להעמיד לצד האמבטיה. לגבי הטלפון לא התלבטתי, אם אני רוצה קצת שקט, הוא חייב להשאר רחוק ממני.

נכנסתי לאמבטיה בזהירות, המים החמים צורבים בכפות הרגליים הקפואות, נותנת להן להתחמם מעט לפני שאתיישב ואתן למים לעטוף אותי. הוספתי עוד קצת מים, חמים יותר או פחות לפי התחושה והתחלתי לקרוא .

אחרי כמה זמן הפסקתי לשים לב לטמפרטורה ושקעתי לחלוטין בקסם הנהדר של הספר. כבר המון זמן לא שקעתי ככה בספר.

כשהגעתי לעמוד מספר מאה, הדוגמנית התחלתי לשרוט את הדלת, אני לא יודעת אם מדאגה לשלומי או כי שיעמם לה. מסתבר כי עברה יותר משעה מאז שנכנסתי וסגרתי אחרי את דלת האמבטיה מאחורי.

יצאתי מהמים ונזכרתי בעוד סיבה מצויינת לעשות אמבטיה בימים קרים של חורף - אין דבר מחמם כמו אמבטיה חמה.

שלווה, רגיעה, מנוחה, קריאה של ספר טוב, הנאה וחימום.

אולי הצלחתי למצוא את האושר שבאמבטיה מחדש, עכשיו אני צריכה לחפש שרפרף פלסטיק.