כבר כמה חודשים שאני הולכת בלי שעון יד.
מאז שהתקלקל לי הסווטש הקודם, לא ממש יצא לי ללכת לקנות חדש.
וכשכבר הלכתי נבהלתי מהמחירים.
אז יצא ככה שלא קניתי שעון וסימן הבהיר על היד במקום של האין שעון הולך ומתכהה, עוד מעט לא יראו שהיה שם שעון אי פעם.
יש לי בעיה עם שעונים.
אני רוצחת סידרתית שלהם.
תמיד הם חוטפים אצלי מכות איומות מכל מיני דברים ומתקלקלים תוך שבוע, גג חודש.
ורק הסווטשים מחזיקים אצלי לנצח, או לפחות עד שנגמרת להם הבטריה, ואז כשאני מחליפה בטריה השעון כבר לא עמיד למיים ולכן מת במיידי.
אתמול הייתי בביקור משפחתי ודיברנו על שעונים, ופתאום קפצה השכנה ואמרה - תשמעי יש לי שעון שטייל איתי בהודו, הוא עמיד מאין כמוהו וגם די יפה - רוצה?
אמרתי כן.
היא הביאה את השעון, גדול ומאסיבי וחזק בעליל, עם רצועת בד עמידה במיוחד.
ענדתי אותו על היד וזה הרגיש מוזר נורא.
הלכתי איתו כל הערב והלילה כדי להתרגל.
אבל בכל זאת הרגשתי כאילו שמו עלי אזיקים.
בבוקר הורדתי אותו לפני המקלחת כי לא התחשקה לי רצועה רטובה על היד כל היום.
ושכחתי לענוד אותו מחדש.
ורק עכשיו שמתי לב.
יצאתי לחופשי שוב.
איזו הקלה.
אולי אני באמת צריכה ללכת בלי שעון בכלל?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
