על קצות האצבעות
כל הזמן בתנועה |
 כינוי:
בת: 56 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
רד ורד
דווקא התחיל טוב היום.
החלטתי לוותר על העבודה היום ולנסוע עם חברה לקניות.
מאחר ועל הפרק עמדה קנית מקדחה, ממש התרגשתי.
הלכנו להום סנטר והם כרגיל הצליחו להרגיז אותי, אבל על כל העצבנויות התגברה התחושה המצויינת שנותנת מקדחה חדשה לחלוטין.
אחר כך המשכנו לקניות שקשורות אליה, אכלנו ארוחת בוקר לא רעה והמשכנו להסתובב.
בסוף חזרנו הביתה שמחות למדי בחלקנו. כשאת הקרדיט לתחושת העליצות חסרת הפשרות לוקח בגדול כרטיס הביקור של בית הספר לנהיגה שהציע לנו שיעורים על אופנוע כבד.
החלטתי לדחות את ההחלטה על שיעורי נהיגה על אופנוע כבד עוד קצת,בעיות של נזילות כספית וחוסר יכולת מוכח לקנות אופנוע ולתחזק אותו, אבל כרטיס הביקור ששוכן בבטחה בארנקי שולח לי איתותים חיוביים של שמחה.
הכל היה טוב ויפה עד שחזרתי הביתה והלשעבר התקשר. שיחה פשוטה הפכה תוך שניות לריב על סף צעקות. הצורך האובססיסבי שלו לשלוט על כל היבט וכל מהלך ויותר מזה, להוכיח לי את כוחו עלי, מוציא ממני רק רע.
אני לא מתמודת טוב עם אולטימטומים.
שלושת רבעי שעה אחרי השיחה אני עדיין רועדת מכעס.
אני משתדלת לא לאחל לו שימות בייסורים קשים בקול רם, אבל זה מאבק קשה.
אלוהים, אני שונאת אותו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
