איזה סופ'ש מדהים זה היה.
מותאם למפרט הטכני המבוקש בפרטי פרטים.
לא להאמין.
כמה הצטרפויות מקרים הביאו לכך שהטלפון הסלולארי שלי סרב לצלצל בלי ששמתי לב ולכן לא קיבלתי אף אחת מהשיחות וההודעות.
היה לי שקט מושלם.
מלבד ארוחת ערב משפחתית בשישי בערב ופרידה מאחי המקסים שנוסע הבוקר לחו'ל, לא התרועעתי עם אף אחד. כמעט. וגם זה היה נהדר.
ארוחת הערב היתה מצוינת, החברה היתה נעימה ואחי לקח אותי הביתה, ככה שהרווחנו כמה דקות פרטיות לשיחה רק שלנו.
דיברנו על האח הצעיר שלנו. אחרי שיחה איתו אני תמיד מתפוצצת מאהבה, מהתפעלות, מרוך ואי אמון בכך שבאמת התמזל לי מזלי שיש לי כזה אח. צעיר ממני בהמון שנים ומלא בחוכמה ואהבה בכמויות לא מצויות.
דיברנו על כמה הוא מיוחד וכמה שאנחנו ברי מזל שיש לנו אותו.
אמרתי לו שאני אוהבת אותו ושאתגעגע אליו. והוא הבטיח שזה יעבור מהר והוא יחזור.
כשנכנסתי הביתה התחפרתי במיטה, מתפנקת בשמיכת הפוך בהתכרבלות מופלאה של חורף.
בטח הלכתי לישון די מוקדם, אני לא ממש יודעת. מתי שהוא נרדמתי ברכות העוטפת של המיטה.
התעוררתי ממש מוקדם בבוקר.
כנראה שבאמת נרדמתי מוקדם..
אבל לא היה לי אכפת. אחרי הכל חיכו לי חמישה פרקים של עקרות בית נואשות. וחיכו לי הודעות ומיילים. מרובם התעלמתי, רק הודעה אחת תפסה את עיני. מישהו שדיברתי איתו בעבר, והיה לי נחמד. מצד אחד שיחה נעימה צפויה, מצד שני ברור שלא יכול לצאת מזה קשר מחייב או משהו מעיק מהסוג הזה. אולי ידידות. ולכן, בגלל זה התכתבנו קצת ועברנו לטלפון.
חוש הזמן שלי קצת נדפק באותו זמן ולכן אני יכולה רק לשער שאכן עברו קצת יותר משעתיים של שיחה מלבבת במיוחד לפני שסגרנו את הטלפון.
שארית היום עברה בצפיה בעקרות הבית הנואשות (כולל פרצי צחוק בלתי נשלטים ותדהמה מפיתולי העלילה ועונג בל יתואר) וב.... וואלה אני לא יודעת מה עשיתי כשלא ראיתי עוד פרק. אבל זה היה נעים.
ככה עד שש בערב, שאז חשבתי שמאד מאד שקט פה והלכתי לבדוק את הטלפון הסלולארי, רק כדי לגלות שדווקא היום מכל הימים, הגמל השאיר לי הודעה כבר באחת עשרה בבוקר. (יחד עם עוד כמה וכמה וכמה טלפונים שלשמחתי לא שמעתי)
בימים כתיקונם אני זו שדואגת לקיום הקשר. ודווקא היום, כשהטלפון שבת ממש כמו עובדי נמל התעופה הלאומי, הוא החליט להשאיר הודעה.
עשיתי מה שכל אשה הגיונית עושה במצבים כאלה. הלכתי לעשות פיפי תוך כדי מילמולים נזעמים שמופנים לכל האחראים על קיומם ותקינותם של חוקי מרפי. קצת דפקתי את הראש בחרסינות של הקיר הסמוך, ולבסוף התגבשה ההחלטה. אני אחזיר לו הודעה.
והנה להפתעתי, מיד אחרי שתי הודעות הוא הציע להתקשר, ולהפתעתי הגדולה עוד יותר, הוא רצה לבוא. למרות מזג האויר והחושך.
כל כך שמחתי והתרגשתי שנכנסתי סוף סוף להתקלח (הצלחתי לשכנע את עצמי לדחות את המקלחת כבר מהבוקר) לבשתי בגד גוף עשוי מרשת, תחתוני חוטיני שחורים ושמלונת שחורה קטנטנה.
מה שהוכיח את עצמו מייד כשהוא נכנס לבית והמשיך להוכיח את עצמו בכמה שעות שבאו אחר כך.
בחצות וחצי הוא התקשר להגיד שהגיע הביתה בשלום ואני הלכתי לישון מאושרת.
הבוקר קמתי עם כיווצי שרירים בכל הגוף ועם חיוך ענק על הפנים.
נעים לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
