על קצות האצבעות

אמרתי לתלם שיבוא הפעם לבד, בלי זוגתו. כי יש דברים שצריכים להאמר בשניים בלבד.

הוא כזה חברה טובה שלי ורציתי את האוזניים שלו בלבד, לספר לו את ההתרגשות והמוצפות שלי.

ישבנו באויר הקריר של הלילה ודיברנו.

אני סיפרתי וסיפרתי וסיפרתי והוא הקשיב וחייך.

אחר כך אמר - את נראית נהדר כשאת מאוהבת.

הסיבה היחידה שבגללה לא הרבצתי לו היתה שהוא קצת חולה (וגם גבוה ממני בעשרים סנטימרים וכבד בלפחות עשרים קילו - אני מקווה שיותר - וגם שאני לא מתחילה מכות אם אני יודעת שאפסיד ואולי אולי גם כי היה לי נעים לשמוע, אבל אני לא מודה).

במקום זה נהמתי עליו דרך שיניים חשוקות שלא יעז להגיד לי כאלה דברים יותר אף פעם.

הוא רק גחך לעצמו בקול רם מידי ושאל אותי מה בעצם מפחיד אותי כל כך.

אמרתי לו שאני מפחדת מהנפילה שבאה אחרי כל היי כזה.

הוא אמר שכולם נופלים. שזו באמת סיבה מצוינת לסגור את עצמי מפני העולם ולא לתת לעצמי להרגיש.

אמרתי שזה עובד לא רע בסך הכל כבר לא מעט זמן.

ואז הוא שאל למה אני בכלל מתעסקת עם מה יהיה? למה אני לא נהנית פשוט ממה שיש עכשיו?

בשלב זה עשיתי משהו שאני עושה לעיתים נדירות. אמרתי לו שהוא צודק. עכשיו אני שמחה. ומלאת אנרגיות בכמויות מטורפות.

מה שיבוא אחר כך , ממילא יבוא. ובכל מקרה אין לי באמת מושג מה יקרה.

אין לי שליטה על דברים שלא קשורים בי, וגם על אלה שקשורים בי השליטה היא חלקית בלבד.

אני רק יכולה לעשות כמיטב יכולתי ולקוות לטוב.

אין טעם לדאוג עכשיו ולהרגיש גרוע כבר מעכשיו. אפשר ליהנות מהעכשיו כמו שהוא, בתום של ילד.

וכמובן לצפות בכיליון עיניים לפעם הבאה שהגמל יבוא, כדי שאוכל לשאול אותו אם אני נוחרת.

ועוד משהו קטן שאולי לא קשור, אבל הוא נפלא בעיני...

ליד הבית, לא רחוק יש לי עץ תות זכר. כבר שנים שהוא משיר עלי עלים בסתיו ופרחים באביב ונותן צל עמוק ונעים בקיץ.

השבוע גיליתי שעל קצה אחד של ענף אחד קטן הוא התחיל להצמיח פירות, כמו עץ נקבה.

יש לי עץ תות טרנסג'נדר!