באמת שאני לא מבינה איך זה עובד.
בסך הכל יש לי אינטואיציה מצויינת. אני מבינה אנשים ואת המניעים שלהם באופן רפלקסיבי.
לרוב אני יודעת מה הם רוצים ומה גורם להם לתקתק.
ככל שאני באה "נקיה" יותר כך אני צודקת יותר. ככל שאני נגועה יותר ברגשות ומחשבות ודעות מוקדמות (להבדיל מדעות קדומות) כך אני טועה יותר.
אולי זו הסיבה שאני לא מבינה כלום בכל הקשור לגמל. כלום בכלל.
לא משנה לאיזה עומק כורות השיחות שלנו מנהרות. לא חשוב כמה רגשות צצים ועולים מהבורות החשוכים האלה.
לא משנה כמה נדמה לי שאני יודעת או מבינה.
בסופו של דבר, אחרי שהוא הולך לדרכו אני נשארת תמיד עם התחושה הברורה שאין לי מושג בכלום.
לא יודעת מה הוא רוצה ממני, מה הוא רואה בי, מה ועד כמה אני בשבילו.
והוא אומר, הוא אומר דברים שניתן לפרש אותם עד כדי הבנה.
הוא גם עושה דברים בשבילי.
אבל תמיד מטייל מעל מן ענן של אבל.
תמיד יש צד שני לאמירות ולמעשים.
מהצד זה נראה כמו סיפור אהבה בהתהוות (התהוות איטית, או קיי) אני יודעת שככה זה נראה.
העובדה שהוא בא בקביעות וחושב עלי ומשתף אותי בדברים שאחרים לא שותפים בהם, עושה בשבילי דברים (מתקין לי את הרדיו דיסק באוטו, קונה חלף ומתקן לי את הדי וי די) זוכר דברים מוזרים כמו תאריך יום ההולדת שלי, מתעניין בחיי ודואג לי. ומבהיר לי בכל עת שאני חשובה לו מאד. כל אלה יכולים להצביע על קשר אמיתי, נכון?
אבל מצד שני הוא יכול גם לא לדבר איתי חודש , אם לא אתקשר. יש לו היכרויות אחרות וחיים שאין לי חלק בהם.
פרלה חושבת שהוא רוצה אבל מפחד. שהחיים הדי מורכבים שלי מפחידים אותו ולא מסתדרים לו עם התמונה הצרובה בראש של האשה שאיתו. היא חושבת שהמעשים שלו מצביעים יותר מכל דבר על מה שהוא רוצה באמת ושהעובדה שהוא מקיים קשרים אחרים מצביעה על זה שהוא פשוט מת מפחד.
אני חושבת שכל הניתוחים האלה שווים לתחת.
אני שונאת לנתח קשרים ושונאת שיחות נשים שמפרקות כל נימת קול ומילה בשיחה בנסיון לפצח את החידה הגברית.
אני מאמינה ש If he is in to it את כבר תדעי.
וזה בדרך כלל נכון.
כשגבר רוצה אותך באמת הוא לא משאיר לך מקום לספק.
אבל פה, במקרה הזה, אני לא מצליחה להבין במילימטר מה הוא רוצה באמת.
כשהוא איתי הוא הכי In to it שיכול להיות. כשהוא לא איתי, אלוהים יודעת מה הוא רוצה.
(שיט, אני לא מאמינה, אני קוראת את מה שכתבתי ומגלה שערכתי עם עצמי שיחת נשים מנתחת, טפי עלי)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
