על קצות האצבעות

השותפה שלי טוענת שאין הרבה טעם בעבודה הנוספת שאני מקווה לקבל.

היא אומרת שהיא מכירה את המקום והעבודה קשה מאד. התשלום לעומתה פשוט לא שווה את הקושי הגדול.

בכל זאת אלך לראיון ואבדוק היטב במה דברים אמורים. אחרי הכל אני באמת צריכה את העוד קצת כסף הזה.

מאד עצוב לי לחשוב שלא מספיקה המשרה המלאה שלי ועוד עבודה נוספת ועוד קורסים שאני מעבירה מידי פעם כדי להתפרנס בכבוד.

רק בכבוד, לא במותרות.

בלי חו'ל ובלי נופשים בארץ.

בלי מסעדות ובלי סרטים.

בלי לקנות כמעט בגדים.

לחשוב טוב טוב ולהשוות מחירים ברשתות המזון.

אני לא מובטלת ולא חיה על חשבון אף אחד ובכל זאת לא מצליחה לחיות.

המינוס הולך ותופח, ההוצאות המצומצמות ממילא מצטמצמות בכל חודש עוד קצת וכאילו כלום.

הרגשה של חוסר מוצא וחוסר עתיד.