על קצות האצבעות

נגמרו לי המבחנים ויש לי כמה ימים של חופשת סימסטר.

כלומר, כשאני לא בעבודה הזו או בעבודה האחרת, או בכל סוג אחר של שעות נוספות. מה שמשאיר לי יומיים חופשיים ממש בשבועיים.

אבל החופש האמיתי הוא בראש, עכשיו יש לי זמן לקרוא סוף סוף ואני קוראת בשצף. מתחברת לספרים כמו שלא התחברתי כבר שנים.

קראתי את הלויתן מבבל של הגר ינאי. סחתיין , ספר קליל ומצחיק. לא רע בכלל בתור ספר של שבירת צום קריאה.

המשכתי עם שני ספרים של פטרישה קורנוול שיצאו כנראה לא מזמן, זבוב כחול שהוא הגרוע בספריה עד כה ועקבות שחוזר כמעט לרמה הרגילה שלה.

המוכרת בסטימצקי ראתה אותי קונה אותם והמליצה לי על אנשי הקש של מייקל מרשל. קניתי.

עוד כשניצב בבתוליו על המדף קניתי את שני אחיו - האדם הזקוף ודם מלאכים. אחר כך חשבתי שאולי הייתי צריכה לקרוא אותו קודם ולראות אם אני אוהבת בכלל.

אז קראתי. ואהבתי. הביקורות אומרות יותר טוב ממני למה : הארץ , YNET . מפחיד זה לא הכל.

הפחד, לפחות מבחינתי, הוא לאו דווקא העלילה המצמררת להפליא, אלא התובנה שהרוע קיים בכל מקום ולעיתים קרובות הוא זר, בלתי מובן וגחמני.

עכשיו אני באמצע הספר השני וקשה לי להוציא מהידיים.

על המדף מחכה לי בסבלנות רבה רומן רוסי של מאיר שלו שאף פעם לא יצא לי עד היום.

הגיע הזמן שיצא.