על קצות האצבעות

העישוב המעיק ובעיקר השמש והגשם עשו את שלהם והגינה מתחילה להניב פרי, בעצם ירק.

מה שמביא אותי לבלות את השבתות האחרונות בביקור בוקר בגינה, שלאחריו מרתון בישול של תוצרי הגינה.

וכמובן מרתון מחשבתי של מציאת מתכונים.

אם זה לא בישול עונתי, אני לא יודעת מה כן.

מעלי התרד והמנגולד אני מכינה כל שבוע משהו. אבל השבוע הגעתי והברוקולי היה בדיוק בדיוק מוכן.

במלוא תפארתו ויופיו. גדול ומרשים.

טוב שהבאתי איתי שקית וסכין ויכולתי לאסוף אותו ולהביא אותו הביתה.

לגזרים עוד יש זמן, למרות שזה אחד הדברים החביבים יותר, להציץ להם ולראות מה קורה איתם.

הצבע הכתום המבצבץ מהאדמה מרנין לב . איזה חמודים הם!

 השומים החתיכים מתחבאים גם הם באדמה ומבשלים לי הפתעה ריחנית. כל אלה שגדלים באדמה לוקחים את הזמן שלהם וצריך לחכות בסבלנות עד שיגיע זמנם ולא לשלוף אום מוקדם מידי מרחם האדמה.

והאפונה הגאונה מבשילה תרמילים מלאי חרוזים ירוקים בהירים מבריקים, פה חסרה לי קצת מיומנות לדעת איזה גדולים מספיק ואיזה קטנים עדיין, קטפתי לא מעט היום וגיליתי בבית מי בגודל ראוי ומי פחות. כך או אחרת כולם נכנסו למחבת ומילאו את יעודים במילוי לאמפנדס ירקות טעים.

הברוקולי הפך לפשטידה נהדרת :

ראש ברוקולי - מאודה עד התרככות וחתוך לפרחים בינוניים 

1 שמנת חמוצה או יוגורט

1/2 כוס חלב

שליש חבילה גבינת חמד חתוכה לקוביות

1/2 כוס גבינה צהובה

3 ביצים

3 כפות קמח

מלח ופלפל

מערבבים את הגבינות והחלב עם הביצים והקמח מתבלים במלח ופלפל , לאחר שהתערובת אחידה מוסיפים את הברוקולי ומערבבים היטב.

מכנסים לתנור מחומם מראש ל180 מעלות לכ45 דקות.

הכי כייף למזוג מעט טחינה מלמעלה ולאכול.

ואמפנדס ירקות מהגינה :

בצק לאמפנדס :

2 כוסות קמח

1/2 כוס מים

1/2 כוס שמן 

מערבבים ולשים עד שהבצק רך ונעים.

מילוי ירקות:

מטגנים בצל עד שמתרככך ומוסיפים לפי הסדר

כרובית מופרדת לפרחים קטנטנים. (כרובית שחמותי הביאה מהגינה שלה).

פניני אפונה טריה בערך כוס.

דלעת חתוכה לקוביות קטנות (מהמקרר...)

עלי מנגולד ותרד כ2 כוסות של ירק חתוך.

מבשלים תוך כדי ערבוב עד שהירקות מתרככים

מתבלים במעט רוטב סויה וממשיכים לבשל עד שמתאדה

מרדדים את הבצק

קורצים עיגולים מהצבק המרודד

ממלאים וסוגרים

אני מילאתי וסגרתי באמצעות מכשיר אוילי וחמוד שמצאתי בצורת לב .

מה שכן, חווית הגינה נחווית אחרת לגמרי, כמעט ברמת החויה הרוחנית אחרי צפיה בסרט אווטאר. תחושת החיבור לאדמה ולצמחים עולה מדרגה.

חוץ מזה אני שוקלת לצאת לקורס הנחיית קבוצות שיכול לקדם אותי בעבודה וגם בשלבים מאוחרים יותר בחיים. זה נראה לי כמו כלי ששווה להשקיע בו ארבעה חודשים מהחיים וכמה אלפי שקלים.

מה גם שכשסיפרתי על כך לכוח הצלה היא אמרה שתשקול להצטרף וללמוד איתי. אם זה אכן יקרה, זה יחסל את המינוס העיקרי, שהוא המרחק.

הלימודים נמצאים במרכז הארץ, ואנ לא מתה על נסיעות ארוכות ועוד אחרי יום עבודה.אבל נסיעה משותפת יכולה להיות מעולה ומוצלחת מבחינת חלוקת ההוצאות והבילוי המשותף יחד.