הכלבה התולעת מזדקנת.
היא כבר מבוגרת, עוד מעט בת חמש עשרה, גיל מכובד ביותר.
כמו קשישה מכובדת, יש לה עודף משקל שאין אפשרות להשתלט עליו, כי יש לה את הדרכים שלה להשיג אוכל נוסף על זה שהיא מקבלת בבית.
יש לה סדר יום מדוקדק וקבוע, שבתוכו נכלל סיבוב בתחנות ההאכלה של החתולים.
יש לה מערכת יחסים של חיה ותן לחיות עם האשה שמאכילה חתולים ועם החתולים עצמם.
היא יודעת בדיוק מה הן שעות ההאכלה הקבועות ומתייצבת בדייקנות בשעות אלו ללקק את השאריות שנשארות אחרי החתולים.
היא מכירה את הדרך לבית חמי וחמותי והולכת לשם באופן עצמאי, יושבת על המדרגות ומחכה שמישהו יצא , יראה אותה ויתן לה לאכול.
כמובן שתמיד נותנים לה, לפעמים גם פעמיים ביום.
היא לא תובעת ודורשת , היא יושבת בשקט ומחכה.
הכלבה התולעת מזדקנת.
היא כבר לא רואה טוב ולא שומעת טוב.
אני כבר לא יודעת מתי היא לא שומעת אותי, ומתי היא מסננת אותי כשלא בא לה לעשות מה שאני מבקשת.
לפעמים היא לא שומעת כשאני באה מאחוריה וקופצת בבהלה כשאני נגלית לעניה או נוגעת בה בליטוף על הפרווה.
כשהיא רואה אותי מתקרבת על המדרכה היא עומדת ומכשכשת בזנב בהססנות, מתלבטת בינה לבינה אם זו אני או לא.
הכלבה התולעת מזדקנת.
היא צולעת יותר מהרגיל.
מתקשה בקימה משכיבה, כאילו הרגליים האחוריות נחלשו לה. היא מתאמצת לקום משכיבה, לוקחת תנופה שוב ושוב , עד שמצליחה להניף את החלק האחורי שלה לעמידה.
הכי קשה לה לקפוץ ולעלות בשלוש המדרגות בכניסה לבית.
רצף המדרגות מקשה עליה ולעיתים היא עומדת בתחתיתן מביטה למעלה ומייבבת לאחר נסיונות כושלים לעלות. אני מתלבטת אם לא להרשות לה להשאר בחוץ, כמו שהיא אוהבת, לשבת בכניסה לבית ולנבוח על דברים שהיא כבר לא רואה או שומעת. אני מחליטה שבכל זאת אכניס אותה הביתה.
גם לספה שלה ושל הדוגמנית היא עולה במאמץ לאחר התרכזות ,אחר כך היא יורדת כי נעים לה עכשיו יותר על הרצפה הקרירה.
הכלבה התולעת שוברת לי את הלב.
קשה לי לראות את ההזדקנות שלה. את בגידת הגוף שלה.
כלבה שקטה עם כל כך מעט דרישות מהחיים, רק רוצה לחיות את החיים הקטנים והשקטים שלה.
היום ניסתה להעמד ובמשך דקות ארוכות לא הצליחה ליישר את הרגל האחורית לכלל עמידה וכשלה במעגלים.
היא לא נראתה סובלת מכאבים, אבל בכל זאת עלו לי דמעות בעיניים בגלל חוסר האונים והבהלה שלה.
יש לה הדרת כבוד של הגיל המכובד, היא כבר מכירה את העולם ואת הדרך שבה הוא מתנהל מולה.
סבתא קטנה, ארוכת פרווה וצולעת.
בעלת פנים לבנות של שיבה. קצת קצרת רואי קצת כבדת שמיעה ועדיין בעלת שמחת חיים ותאבון.
מביטה בי ממורד המדרגות, בודקת אם צריך להתאמץ ולקום או שאפשר להשאר לשכב.
לא צריך לקום? מביטה בונשלאנטיות לצד שני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
