למרות שממש לא רציתי לנסוע בכבישים בחול המועד, שכחתי לגמרי שקבעתי לי תור לפלסטיקאי שכבר ניתח אותי בעבר והוציא לי גידול BCC קטן מהקררפת ונאלצתי לנסוע למרות כוונותי הטובות ביותר.
כשהתקשרתי לקבוע אליו תור, לפני חודש לא ממש עשיתי חישובים ולא שמתי לב שהתור שקבעתי נופל בדיוק על ערב פסח, וכשגיליתי והתקשרתי לדחות המזכירה הציעה לי את יום רביעי בחול המועד, או עוד חודש.
לא חשבתי פעמיים, זה היה יום שאני עובדת בו קצר ואוכל לנסוע מייד אחר כך לרופא, הכי טוב ככה.
בדרך כלל מגיעים לפלסטיקאי לביקור הערכה שבה הוא בודק ורואה איזה סוג של ניתוח צריך לעשות, אם צריך, ולפי זה קובעים את תאריך הניתוחון עצמו. העלות של הביקור הראשון הזה היא של כ120 ש"ח והעלות של הניתוח בנפרד. הביטוח המשלים מחזיר סכום מסויים על הניתוח, סכומים משתנים בחוקיות לא ברורה.
הפעם לא טרחתי ללכת לרופאת העור לפני שקבעתי אליו את התור.
היה חבל לי לבזבז סתם זמן. אחרי הכל היה ברור לי שאם יש פצע קטן בקרקפת שלא מצליח להרפא ולהחלים אחרי שבוע או שבועיים וגם לא אחרי חודש וחצי, זה סימן שצריך לטפל בו בדרך ראדיקלית יותר. מקסימום אסע לשווא ואשלם 120 שקלים לשווא על כבישים של חול המועד, מה יכול להיות.
עברתי בבית, התארגנתי בקצרה, ורגע לפני שיצאתי זרקתי לתיק צעיף משי צבעוני, בתקווה או אולי או הבלחה של ראיה עתידית.
כשהגעתי למרפאה, הריקה לחלוטין, להפתעתי, נכנסתי מייד לחדר הרופא, הראיתי לו את הפצע הבלתי נרפא וספרתי לו את הסיפור והוא הסכים איתי שסביר מאד להניח שזה עוד BCC. הוא אמר שבגלל הגודל הגדול יחסית הוא רוצה לקחת ביופסיה ורק אחר כך לנתח לפי תוצאות הביופסיה.
מה ביופסיה שאלתי? לחתוך ותפרים והכל ואחר כך לחזור על כל זה עוד פעם?
תראי, הוא אמר, העור של הראש שלך די מתוח ולא יהיה קל לחתוך שטח גדול יחסית של עור כמו שמצריך הגידול הזה.
אז מה אתה אומר, התמקחתי, שאולי במקום ביופסיה תוציא הכי הרבה שאתה יכול, ונקווה שהשוליים יהיו נקיים ולא נצטרך לחזור על הניתוח? זה לא הדבר הכי נעים בעולם, הניתוח הזה. התפרים לא נעימים, אבל הכי קשה לי זו התחושה של האזמל על עצמות הגולגולת, בפעם שעברה כמעט קפצתי מהמיטה וברחתי מהתחושה הזו...
מה? כאב לך?
לא, לא כאב, לא הרגשתי כלום, זו תחושה, או אולי קול, כל כך מזעזע. לכל אחד יש את נקודת החולשה שלו, וזו הנקודה שלי.
הוא חשב, חכך בדעתו ואמר, את יודעת מה? בסדר. ננסה כמו שביקשת, ואני ארדים יותר עמוק שלא תרגישי כלום.
חשב עוד קצת ואמר, את רוצה שנעשה את זה עכשיו? היום די פנוי ויש לי זמן.
מאחר וזו היתה התקווה הכמוסה שלי, התגשמות חלום שבגללו שמתי את הצעיף בתיק, קפצתי על ההצעה ומיהרתי לחדר הטיפולים לפני שיתמלא חדר ההמתנה. אני לא פחדנית גדולה, אבל שמחתי מאד להפטר מהניתוחון הזה כמה שיותר מהר. בטח עדיף על פני להמתין עוד שבועיים שלושה לניתוח.
ואכן מהר זה היה.ו
מהר מאד, ההרדמה החיתוך והתפירה לקחו אולי עשר דקות, כולל הכל. אחר כך עוד כמה דקות של נסיונות לנגב את השיער והראש מדם.
העוזרת החיננית שלו עזרה לי לנסות לקשור את הצעיף על הראש, עד שאגיע הביתה ואוכל לשטוף את הראש והשיער מהדם שהתייבש.
עוד כמה דקות אצל פקידת הקבלה ותוך שלושים וחמש דקות מהרגע שכף רגלי דרכה במרפאה ויצאתי רדומת ראש ועטופה בצעיף סטייל מאה שערים בדרכי הביתה אחרי שנותחתי ונפטרתי מהדבר שגדל לי על הראש.
הפעם זה כואב לי, הרבה יותר ממה שכאב לי בפעם הקודמת, אפילו לקחתי משהו נגד כאבים בלילה של אחרי הניתוח ובבוקר בעבודה.
אני מזכירה לעצמי שאחרי הכל יש לי פצע בראש ושלכן זה כואב ושזה עוד מעט יעבור. אין לי סבלנות לכאבים והשטויות האלה.
אני רק מקווה שהביופסיה תחזור עם שוליים נקיים ושלא אצטרך לחזור על הניתוח הזה, אני בטוחה שבעתיד עוד אצטרך לחזור לניתוחונים חוזרים כאלה בכל מקרה.
והכבישים? נראה היה שיום לפני ערב חג שני המטיילים הנמרצים חזרו כבר הביתה והנסיעה היתה קלה ונעימה כמעט כאילו לא היה זה חול המועד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
