ישבה אצלי היום מישהי שבזמן האחרון באה אלי המון ונראית נזקקת.
לא לכסף או אוכל, אלא לשיחה ולתשומת לב.
זאת אומרת כן לכסף, אבל לא ברמה של קבצנות. אז אני לא מנדבת לה כסף, אבל כן מנדבת לה עצות כלכליות, כי אני מחזיקה מעצמי אחת שנטועה טוב טוב בקרקע ואולי אני לא עשירה גדולה, אבל אני בהחלט מאלה ששורדים בגלל התנהלות יציבה ובטוחה.
והיא, היא עלה נידף, כלכלית.
פיזית, היא שוקלת יותר ממני, אפילו די הרבה ואין לה בעיה להכריז את המספר בכל פעם מחדש. אני מתחלחלת לי בשקט וקצת מעריצה את האומץ שיש לה לזרוק מספרים כאלה לחלל האויר. נדמה לי שאין אדם בעולם שיודע מספרית כמה אני שוקלת. מלבדי כמובן.
טוב, לא זה העניין. היא עלה נידף מכל בחינה אחרת, למרות שהיא צעירה ממני בפחות משש שנים היא נראית לי קצת כמו ילדה אובדת שתועה במבוך המסובך של החיים ולא כל כך מצליחה למצוא דרך.
התחלנו משיחות על התנהלות כלכלית. לימדתי אותה לפתוח קרן חסכון לטווח קצר. מה שאני מכנה חשבון קטסטרופות. מעולם לא היה לה חשבון חיסכון כי מעולם לא הרוויחה מספיק בשביל לחסוך. הסברתי לה שמכל הכנסה ניתן לחסוך והסברתי איך.
היא פתחה חשבון כזה ואחרי שראתה כי טוב, פתחה את החיים שלה עוד קצת בפני.
סיפור ועוד סיפור הצטרפו ויצרו תמונה עגומה בעיני.
היא בת ארבעים שחיה כבר כמה שנים עם בחור שצעיר ממנה בעשר שנים או יותר. זו לא הבעיה.
היא עובדת בעבודות של קצת יותר משכר מינימום שמתחלפות זו בזו ומעולם לא הצליחה לעסוק במה שלמדה - הוראת אומנות , או באומנות עצמה. הוא, הבחור עובד בעבודות בשכר מינימום וזה רק בתנאי שהוא עובד. בשמונה חודשים האחרונים הוא לא עובד.
אין להם חשבון משותף והיא צריכה לבקש ממנו כל חודש את הכסף להשתתפות בהוצאות הבית. כשהוצאות הבית הן כמו אצל כולם אוכל , חשמל, מים, שכר דירה, ארנונה, הוצאות רכב והחזרי הלוואות. הם חיים יחד ומוציאים יחד, אבל בעיקר היא משלמת.
הוא קונה אוכל מעובד (ויקר) שותה בירה (היא צריכה ללכת להחזיר את הבקבוקים אם היא רוצה את הפקדון) יושב בבית כל היום עם אור ומזגן ומחשב והיא משתדלת לקנות אוכל טרי ולא מוכן, ללא נוגעת באלכוהול ויוצאת לעבוד על מנת לשלם על כל הדברים שהוא והיא צורכים.
הם חיים מהיד לפה, אבל הוא לא דואג. אין לו בית אחר ואין לו לאן ללכת. בפעמיים שגירשה אותו, הוא חזר וטוב לה ככה, היא אומרת.
היא בטוחה שהוא בטח ממלא לה איזה צורך.
תקשיבו, נשים זה עם דפוק. גם גברים, בדרך אחרת, אבל. לא חשוב.
ועכשיו היא בהריון, מאד רצוי ומאד יקר ומתחילה להבהל ממה שעומד לפניה. העליות שלה נידפת יותר מתמיד. היא פשוט לא יודעת איך לסדר את זה ככה שתעמוד על הרגליים כשיגיע התינוק. אפילו היא לא מסתמכת על הבחור שגר לה בבית שיתעשת בזמן ויתחיל לתמוך כלכלית או בכל דרך אחרת.
כך יצא שהיא באה אלי ואני נותנת לה משימות והוראות.
-תחליטי מה הכי חשוב לך בחיים כרגע. בית? בואי נחשוב איך להבטיח אותו. קניה שדורשת הכנסה קבועה מסויימת מינימלית , תוך התחשבות בהוצאות צפויות.
-ותרי על המשכנתא שאת מתכננת לקחת ותבררי מי מהמשפחה יכול להלוות לך כסף - עבד. במקום לבקש ממישהו אחד סכום גדול, היא מקבלת הלוואה קטנה מכמה אנשים במקביל, כך תחסוך את הריבית לבנק ואת העלות של השמאי שדורש הבנק.
-תחליטי למי את מחזירה את הכסף קודם ולמי אחר כך, לפי סדר קירבה הפוך.
-עשי סדר בבית, תזרקי, תמסרי או תמכרי את כל מה שאת לא משתמשת בו.
-תמכרי את הרהיטים המיותרים ביד 2.
-כנ"ל את הבגדים. כל מה שלא לבשת שנתיים. בלי רחמים. הכל.
כשנגמור עם הבגדים והרהיטים נמשיך הלאה. ולא אין לך שישה חודשים לארגן את כל זה. בעוד יומיים את באה לדווח לי כמה שקיות בגדים אספת ואיזו מודעה פרסמת ביד 2.
את ממש מאמנת אישית שלי, היא אומרת.
שיהיה.
אני מודה שזה מאד מספק לעשות סדר בחיים של מישהו אחר. זה גם יותר קל מאשר באלה שלך.