על קצות האצבעות

בעקבות אי השקט, מצאתי את עצמי פעילה בצורה בזויה ממש, בשבת.

השבת מוקדשת אצלי לרוב, למנוחה רבתי ומינימום פעילות. אני משלימה שעות שינה אם אני מצליחה, משלימה צפיה בסדרות וסרטים שמחכים לי, קוראת קצת, נפגשת קצת עם חברים, מעמידה מכונת כביסה, אבל בעצלתיים, בלי לחץ של לרוץ לאן שהוא. לפעמים אני נוסעת לקניות כיפיות, כמו במשתלה, לחידוש מערך העציצים או לבית קפה עם חברה.

אבל אתמול קמתי עם רעיון עיוועים שעיקרו היה:

"על מה בדיוק חשבתי כשעברתי לבית (לפני שלוש וחצי שנים!) ושמתי את התבלינים בארון הזה ואת הקערות בארון ההוא, זה חייב להיות הפוך!"

לכן, מייד אחרי שהכנסתי כלים למדיח והפעלתי, מיינתי בגדים והעמדתי מכונת כביסה, שטפתי את האוטו, כולל מבפנים, כולל השטיחונים והכל, אחרי שטיטאתי את הבית ואפיתי לחמניות, החלטתי שלא ניתן לדחות יותר את היוזמה החדשה והתחלתי לפנות את ארון התבלינים.

בארון התבלינים יש שלושה מדפים שהעליון הוא מדף גבוה על גבול הלא שימושי, לכן שמתי בו דברים שאני משתמשת בהם לעיתים רחוקות בלבד. אמנם גבוה ולא נוח להגעה, אבל גם אותם היה צריך להעביר לארון השני, ואם כבר מעבירים משהו כדאי לנגב את המדף היטב, לא?

בטח שכן, לכן הבאתי כיסא מטבח, הזזתי את ארגז הפלסטיק הגדול שבו אני שומרת את האוכל של הכלבות אחורה וקרבתי את הכסא לשיש. כך יכולתי לרוקן את המדף העליון בנוחות ולנגב אותו בלי להתאמץ.

מרוצה עד אין קץ החלטתי לעבור לשלב ב'. כלומר לרוקן את המדף בארון השני ולהעביר את המטלטלין מארון אחד לשני.

פסעתי אחורה, מורידה את הרגל מהכסא לרצפה, או מה שאמור להיות הרצפה, אך לא היה הרצפה, אלא ארגז האוכל של הכלבות, או ליתר דיוק, הפינה שלו. לא הכי יציב בעולם ובטח לא שהו לבסס עליו את יציבות הגוף כולו.

אין לי מושג מה עשתה הרגל השניה, אני רק זוכרת את המחשבה הצלולה כבדולח שחלפה בראשי: אני נופלת.

ואכן נפלתי, אחורה, על הגב, מגובה של כסא מטבח, נפילה בהילוך איטי.

מצאתי את עצמי שוכבת על הגב, בשקט. מחזירה את הנשימה שנחבטה החוצה מריאותי ותוהה מה הנזק.

לא כאב לי כלום והייתי שמחה להשאיר את המצב כמו שהוא, אבל מצד שני עוד לא ניסיתי להזיז כלום.

עברתי וירטואלית איבר איבר, מכפות הרגליים ומעלה. הכל מונח במקום, שום דבר לא מונח בזויות לא אפשריות. הכל מרגיש יבש, אין דביקות של דם.

בשלב הבא, הרמתי את הראש מהרצפה ואחריו את הכתפיים. ואז גיליתי מה כואב לי, מפרקי כף היד, בשתי הידיים, הם כנראה ספגו את כל כובד משקלי בנפילה ומנעו נזקים. לא זכרתי את זה.

כואב, אבל לא שבור. איזה מזל, יצאתי בנס מכל הסיפור.

שתי מסקנות מכל הסיפור:

1. אין מה להתלהב מכל עניין הטיפוח של הבית יותר מידי, לא יוצאים מזה דברים טובים.

2.אני חייבת לתעל את האנרגיות האלה לאפיקים פחת מזיקים ויפה שעה אחת קודם.