הכלבה התולעת כבר בת חמש עשרה וחצי.
ממש לא כלבה צעירה ובהחלט אפשר להרגיש את זה. השמיעה שלה כבר לא מה שהיתה והראיה גם לא משהו.
היא יכולה לשכב בכניסה לבית וכשאני פותחת את הדלת וקוראת לה, היא לא שומעת. בעיקר אם דעתה מוסחת על ידי צללים מרוחקים או קולות מרוחקים אחרים.
היא לא מזהה אותי מרחוק ובוהה בי בחוסר אמון כשאני מתקרבת אליה מחוץ לבית עד שאני קרובה ממש. או אז היא מדלגת בהתרגשות מעורבת במבוכה והתנצלות. או לפחות נהגה לדלג עד השבוע.
אמנם היא צולעת באופן קבוע בגלל שבר עתיק ברגל הקדמית, אבל זו צליעה מוכרת ורגילה שמוחמרת בשנים האחרונות במזג אויר קר. לפני כחודשיים פתאום היה לה קשה לעלות בשלוש המדרגות בכניסה לבית . היא היתה עומדת בתחתית המדרגות ומביטה למעלה במבט מעורר רחמים. אחר כך מנסה לקפץ במעלה המדרגות, כוחה ורגליה הקצרות עומדים לה לרועץ, והיא כושלת ומתחננת במבטים אומללים שאעזור לה. התחלתי כבר לברר מי יוכל לבנות לי שיפוע עץ שעליו תוכל לעלות בלי להזדקק לקפיצות האלה, אבל אז היא התחילה להשתפר לאט לאט ולמדה לעלות אחרי שהיא לוקחת תנופה מספקת ורצה אל המדרגות. רוב הפעמים היא הצליחה ושתינו היינו מרוצות.
אבל מאתמול פתאום היא לא יכולה לא לעמוד, לא ללכת ולא לקפוץ. בהתחלה חשבתי שהיא משותקת ברגליים האחוריות, כי לא כשכשה אפילו בזנב, אבל אחר כך ראיתי שהיא מצליחה לזוז חלושות את הרגל האחורית הימנית.ועדיין לא יכלה לקום ולעמוד ואם העמדתי אותה לא יכלה להחזיק את משקלה ולהתקדם. רק שכבה במקום שבו הונחה בחוסר אונים מעורר רחמים.
כיוון שנאלצתי להשאיר אותה בבית וללכת לעבודה, ביליתי את רוב היום בנסיון לעצור את הדמעות מחד ובנסיון להשיג את הוטרינר מאידך. את הדמעות הצלחתי לעצור באופן חלקי בלבד, אבל את הוטרינר הצלחתי להשיג באופן מלא. הוא אמנם היה בחדר לידה עם זוגתו, אבל ענה, שאל שאלות ואמר שהוא מתכנן להגיע אחר הצהריים לקליניקה.
אחר הצהריים התקשרתי לברר אם אכן יגיע, והוא אמר שכן. לקחתי את הכלבה התולעת על הידיים, תוך שהיא מוחה ומייללת עד לרכב ומשם נסענו לוטרינר.
הוא בדק אותה מכף רגל ועד ראש ואמר שנראה שהיא סובלת מדלקת פרקים בצורה החריפה ביותר שלה, אולי עם שחיקה של העצם. עוד אפשרויות הן שיש איזה תהליך גידולי בעצם או תהליך גידולי בגוף.
הוא אמר שאפשר לנסות להרדים ולצלם אותה כדי לאבחן טוב יותר, אבל ההרדמה דורשת בדיקת דם מפאת גילה המתקדם והבדיקה בכללותה תהיה יקרה מאד. ובנוסף הוא חושש שלא היה הרבה מה לעשות גם אם נגלה שהיא אכן סובלת מדלקת פרקים חריפה או מסרטן.
האופציה השניה היא לתת לה משככי כאבים לדלקת פרקים, לנסות לעשות לה דיאטה להורדת המשקל ולעזור לה לעמוד וללכת בימים הראשונים.
הוא נתן לה זריקה וצייד אותי בכדורים.
אחרי הזריקה היא יכלה סוף סוף להעמד לכמה דקות ואפילו לעשות פיפי בדשא.
אבל אחרי שחלפה ההשפעה הראשונית חזרה לשכב כל הזמן, לייבב כשהיא צמאה או רעבה או כאשר היא רוצה לצאת החוצה או לעלות למיטה שלה.
בלילה קמתי להעלות אותה למיטה, לקרב אותה לכלי המים (היא לא מוכנה לשתות כשהכלי לא במקום שלו) ולבדוק באופן כללי שהיא לא במצוקה.
בבוקר נתתי לה כדור נגד כאבים והוצאתי אותה לעשות פיפי. אבל היא לא הצליחה לעמוד ובטח לא לכרוע.
כשאחזור הביתה אנסה שוב, אולי הכדור ישפיע עד אז והיא תצליח.
אמרתי לוטרינר שהדבר היחיד שאני יכולה להגיד באופן חד משמעי, זה שאני לא מוכנה שהיא תסבול. ואם היא תסבול מכאבים או לא תצליח לעשות צרכים לבד (היא לא מוכנה לעשות כשעומדים לידה) אני לא אמשוך את הסבל הזה. מותר הכלב המאדם, לפחות בתחום הזה.
הוא אמר שלפעמים כלבים שנראים חסרי תקווה מתאוששים פלאים וזה מה שאני מקווה שיקרה לה עם הכדורים החדשים נגד הכאבים.
כלבה תולעת קטנה ומסכנה.
אני כל כך דואגת לה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
