על קצות האצבעות

היתה לי בעיה קטנה. מתלי המגבות שקניתי בכסף רב כשעברתי לבית החדש לא לגמרי היו שווים את הכסף שבהם נקנו וככה הם נראו אחרי שנה וחצי של שימוש:

כן, כן, אין פה טעות אופטית הם אכן עקומים עד כדי כך שהמגבות פשוט מחליקות ברגע שמנסים לתלות אותן ליבוש. שזה לא כזה יתרון גדול כשמנסים לתלות מגבות. או לייבש אותן. מאחר ואני עצלנית ידועה וגם מעדיפה להשאיר לגברים משהו לעשות, לא עשיתי כלום, מלבד להתמחות בתליית מגבות לוליינית. 

זה לא נכון שלא עשיתי כלום, חיפשתי מתלי מגבות שווים של יותר משתי זרועות. חיפשתי חיפשתי חיפשתי ולא מצאתי. עד שיום אחד שמעתי מהמהנדס שהוא קנה בדיוק את מה שאני מחפשת באיקאה ושהוא נוסע לשם שוב ושאם אני רוצה שהוא יביא לי משם, אני צריכה רק לבקש.

הצצתי לקטלוג האינטרנטי של החנות ומצאתי שם בדיוק בדיוק את מה שחיפשתי שבועות רבים ובחצי מחיר מכל מקום אחר. חקרתי את המהנדס שנשבע לי שהאיכות מצויינת ונתתי לו את האוקיי.

עד כאן החלק הקל.

עכשיו מתחיל החלק המסובך, צריך לתלות את המתלים האלו כדי שיהיה אפשר להשתמש בהם. בדקתי וגיליתי שכשהם מונחים באריזתם על שולחן המטבח היכולת שלהם לבצע את עבודתם פוחתת באופן דרסטי. בדקתי וגיליתי שהגמל לא יוכל לבוא להושיע בזמן הקרוב, ועל האחרים אני לא סומכת מספיק. אם אין אני לי מי לי וכל זה, הפשלתי שרוולים וניגשתי למלאכה.

קודם כל פרקתי בזהירות את המתלים הישנים מהקיר, נשארו המחזיקים הטיפשיים שלהם:

לא צריכה מחזיקים טיפשיים. בתנועות מברג בטוחות ורגישות פרקתי גם אותם. או אז גיליתי שרק היה נדמה לי שיש לי מקדח שמתאים לקדיחה בחרסינה, והיה מאוחר מידי לסגת, זינקתי לאוטו ובזבזתי חצי שעה בנסיעה וקניה של מקדח עם ראש כחול. החלטתי מראש שאשתמש בחורים קיימים ככל יכולתי וגיליתי שיש רק חור קדוח אחד שאוכל להשתמש בו ולכן עלי לקדוח אחד נוסף.

 אחוזת ביעותי יום שבהם נסדקות החרסינות ונופלות נשברות לרגלי, דימויי אימה של חורי ענק ומקדחה שיוצאת מכלל שליטה הבהילו אותי מאד, אבל התגברתי. (אני מבקשת מהקהל לקום על רגליו ולהריע). קדחתי בנחישות שבהכרה בצדקת הדרך. עבדתי לפי ההוראות הקפדניות והמדוקדקות  שקיבלתי מהגמל:

תקדחי עם מקדח מתאים לחרסינה.

תשימי לב השהמקדחה לא על רטט.

תתחילי בזהירות, תני למקדחה לעשות סימן על החרסינה, ככה היא לא תברח לך.

תרטיבי את החרסינה תוך כדי קידוח על מנת למנוע התחממות יתר.

אחרי שעברת את החרסינה והגעת לקיר את יכולה לחזור לרטט.

אל תפחדי.

עבדתי לפי כל ההוראות שלו, אפילו לא פחדתי מהרגע שהחלטתי שבמקרה הכי גרוע תשבר לי החרסינה.

ומה אתם יודעים , זה הלך בקלילות וללא מאמץ. לקח לגמל יותר זמן להדריך אותי מאשר לבצע את הפעולה הלכה למעשה.

וככה זה נראה בסופו של דבר:

 לקח חשוב : ניתן להחביא את טעויות העבר מתחת להצלחות ההווה.