I Am the Ocean, I Am the Sea, There is a World Inside of Me.

תחרות ריצה. השעון מתקתק, ואני לא מספיקה. הזמן מסרב לעמוד מלכת, ואני כבר קצרת נשימה. עוד קצת, אני כבר רואה את קו הסיום מתקדם לעברי. אני כבר מרגישה את הסרט מלטף את עורי, מסמן לרגלי לחדול. ואני נופלת. אני נופלת ונחבטת בארץ.
שוב אני מוצאת את עצמי שוכבת במיטה, חסרת מנוח, מסביב הכל חשוך. אמצע הלילה וקשה לי לנשום. אני לא מצליחה לעצום עין בלי לחשוב על כל הדברים שאני מדחיקה במשך היום. אני צעירה מדי בשביל לדאוג, אז למה החששות לא מרפים? הם הולמים בי ללא הרף, מסרבים להניח לי לנפשי.
אפילו לצעוק אני כבר לא מסוגלת. הפחד יושב לי על החזה, מוחץ אותו כך שאין בי די אוויר כדי להשמיע קול.

"למה אתה עושה לי את זה?"

"את יודעת למה, את יודעת בדיוק למה."
"בבקשה, שייפסק! רק שייפסק!"
"אנחנו כאן כדי להישאר. אני והשדים שאת מחביאה בארון, את יודעת. לא תוכלי להתחמק מאיתנו לנצח."
"אבל לא הצקתם לי עד עכשיו, מה פתאום..?"
"טוב לך עכשיו?"
"כן."
"לא נועדת לטוב. ואנחנו כאן כדי להבטיח את זה."

לא נועדתי לטוב.