מהי משמעות החיים?

טוב, גם אני חשבתי ככה פעם. אשכרה היה אכפת לי מאיך שאנשים נראים. אבל האמת? זה לא משנה כלום.

לא מזמן הכרתי מישהו, באודישנים הראשונים של כוכב נולד, לצורך העניין נקרא לו.. אבי. ממבט ראשון, למען האמת.. לא ממש הסתכלתי עליו אפילו. סתם עוד איש, ועוד איש מעשן.. מה לי ולו? כמה דקות אחרי זה הוא ראה שקר לי ונתן לי את המעיל שלו, ואפילו את השם שלי הוא בקושי ידע. אירחנו חברה אחד לשני ל..זמן מה, בין כמה דקות לשעה. לא היינו לבד אפילו. הגיע הזמן להיפרד והחלפנו פייסבוקים, והחזרתי לו את המעיל.

איש נחמד, בסך הכל.

יום לפני האודישנים השניים (שנינו עברנו, אז ידענו שנפגש) מאוחר בלילה, הוא כתב לי ללכת לישון כי כבר מאוחר, והחלפנו כמה מילים ו.. זה היה נחמד. התחלה של משהו. והלכנו לישון.

האודישנים מגיעים, יש תור ארוך מחוץ לבניין, וחם, כל כך חם בחוץ. הגיע תורי להיכנס לבניין ולהרשם, וחיכיתי שיקריאו את השם שלי כדי לקרוא לי לאודישנים. שניים מהקירות שם הם קירות זכוכית, אז ראיתי מישהו עם חולצה משובצת ומשקפי שמש מחייך אלי ומנופף לשלום. התקרבתי ושימנתי בשפתיים (כי אי אפשר לשמוע בחוץ מה קורה בפנים) "אבי?" והוא הנהן והוריד את המשקפיים כדי שאני אוכל לזהות אותו. סימנתי לו שחם בחוץ והוצאתי לשון במחווה של  "הא הא! כאן נעים ויש מזגן ואתה תקוע בחוץ בחום" ואחרי כמה חיוכים ודקות שבהן חיכיתי בסבלנות והסתכלתי עליו סובל בחום גם הוא נכנס לבניין עם עוד כמה אנשים, אז היה ממש צפוף כזה ולקחתי ממנו את הגיטרה (וזכיתי בחיבוק נחמד כזה). כיוונתי אותו אל המקום שבו נרשמים והוא אמר לי לשמור על הגיטרה ונתן לי גם את המפרט. שתי דקות מאוחר יותר הוא סיפר לי שאיבדו את הטופס שלו אז הוא צריך להכין חדש, וחיכיתי שהוא יסיים למלא אותו... ואז הקריאו את השם שלי :O נתתי לו בחזרה את הגיטרה והמפרט ורצתי לאודישן... שלא עברתי, אגב.

כשיצאתי מהאודישנים לא מצאתי אותו, ובסוף השגתי את הפלא' שלו דרך הפייסבוק.. אבל הוא היה מכובה, אז השארתי אסמס. קיבלתי ממנו הודעה חזרה- ואחרי כמה הודעות מסתבר שגם הוא לא עבר אבל גם הוא לקח את זה בקלות כמוני :) באותו הזמן כבר הייתי בחזרות של משהו חשוב שהיו עתידות להימשך עד מאוחר באותו היום, ולכן כשהוא הציע שאני אבוא לאכול איתו לא יכולתי.. מאז יצא לי לדבר איתו בטלפון פעמיים, כשבפעם השניה הוא היה ממש עסוק (או שלפחות ככה זה נשמע) ופשוט עזב הכל כדי לדבר איתי לשתי דקות. גם באסמסים יצא לי קצת לדבר איתו, והאמת- זה פשוט מרגיש שאנחנו מדברים באותה שפה ואנחנו מבינים מעולה אחד את השני. בגלל זה אני לא מתביישת להמשיך ולשלוח לו אסמסים או להתקשר (זה בתכנון למחר בבוקר..)

עכשיו, העניין הוא שחוץ מלדעת בכללי איך הוא נראה (ככה שאני מסוגלת לזהות אותו כשאני רואה אותו) לא באמת חשבתי על איך שהוא נראה. הראתי תמונה שלו לאמא שלי היום והיא נורא התפעלה ממנו ואמרה שהוא נראה טוב, והאמת שזה נורא הפתיע אותי איכשהו, כי אף פעם לא הסתכלתי על המראה שלו ככה. כנראה לא אכפת לי יותר מידי מאיך שהוא נראה כי מה שבאמת משמעותי בעיני זה האופי שלו, והמראה זה פשוט... שולי. מראה היה חשוב אם הייתי רוצה לצאת איתו כדי להרשים אנשים, אבל זה לא ככה פשוט. לא אכפת לי מה אנשים יחשבו על זה בכלל (אם יקרה משהו. אני לא אמורה אפילו לחשוב על זה, אני בקושי מכירה אותו ><) כי אני פשוט מחבבת אותו בגלל האופי שלו.

דיי צרם לי שלפני איזו תקופה יצאתי עם מישהו והוא נראה כאילו מוזר לו שאני יוצאת איתו רק בגלל האופי שלו. הוא נראה טוב, אבל כשראיתי אותו בפעם הראשונה רציתי רק להתרחק ממנו- הוא נראה ממש ערס, אין יותר מידי דרכים אחרות להסביר את זה... התחלתי ממש לחבב אותו רק אחרי שיצא לי לדבר איתו כמה פעמים ולהכיר אותו.

פשוט נראה לי עצוב שהמראה באמת משנה עד כדי כך. זה רק מראה. וכשאכפת לכם מהמראה של מישהו ברמה רצינית יחסית, זה לא בגלל שלכם אכפת איך הוא נראה- זה בגלל שנראה לכם שלאנשים אחרים יהיה אכפת.