מהי משמעות החיים?

מתתי בגללם, כי אף אחד מהם לא שם לב.

אף אחד לא שם לב לחתכים והפצעים, אף אחד לא שם לב לעיניים האדומות.

אף אחד לא שם לב, או שכולם התעלמו.

למה אף אחד לא עשה כלום?

אבל עכשיו זה כבר לא משנה.

עכשיו כולם בוכים, כמו שאני בכיתי אז. לכולם יש עיניים אדומות.

מה שהם לא מבינים זה שכלום לא השתנה-

אני עדיין שם, ואני עדיין בלתי נראית בשבילם.

ההבדל היחיד הוא שעכשיו הם לא אלו שמחליטים אם לראות אותי או לא.

עדיין יש המון בכי ודמעות- אבל לא בעיניים שלי אלא בשלהם.

גם עכשיו יש המון חתכים ופצעים- אבל אני כבר לא יכולה להרגיש אותם.

עכשיו כל הכאב שאני הרגשתי עבר אליהם.

אני חושבת שזה מגיע להם, אבל אולי אני טועה. אני לא בטוחה אם אני עוד כועסת או לא..

נראה לי שאני אפילו קצת מרחמת עליהם, כי אני מבינה אותם.

אני מבינה אותם למרות שהם אף פעם לא הבינו אותי.

הם ממשיכים לשאול "למה?".

הם עדיין לא מבינים..

פעם אף אחד לא שם לב כשהייתי שם וגם כשלא.

עכשיו אני פשוט לא.

טוב, תשמעו... הרגע ראיתי שמישהו הגיע לכאן כי הוא חיפש בגוגל "מה הדרך להקיא".

אל תעשו את זה, באמת. בולמיה זאת מחלה נוראה שקשה לצאת ממנה וקל להיכנס אליה.

אם אתם רוצים למות- תאמינו לי שיש דרכים הרבה יותר מהירות, נעימות וקלות.

רוצים להיות רזים? להקיא זאת לא הדרך.

מוזמנים לדבר איתי על זה, אני מוכנה לתת למי שרוצה את המסן שלי. רק אל תעשו שטויות כאלה, באמת.