מהי משמעות החיים?

אני נורא לחוצה בזמן, כל יום כמעט יש משהו אחד לפחות שקורה ובגלל זה אני לא ממש זוכרת תאריכים.. האמת, כל יום קורה כל כך הרבה שאולי כדי שאני אתחיל לעדכן פה יותר כדאי שאני פשוט אכתוב מה קורה בכל יום. נאא, זאת חפירה.

בכל מקרה, לפני תקופה מסויימת שהיא לא יותר מכמה חודשים ולא פחות מכמה שבועות יצאתי עם מישהו. כשחושבים על זה זה היה בחנוכה. הכרתי אותו דיי הרבה זמן לפני זה ופשוט לא נפגשנו אף פעם (הכרנו דרך חברים, אבל שנינו כבר לא בקשר עם האנשים האלה כי מסתבר שהם לא אנשים מהסוג הטוב... כאילו.. אם את מחפשת גבר שלא יבגוד בך, אל תצאי איתם). במשך שנה אולי היינו בקשר דרך הפייסבוק, קצת מסנג'ר בהתחלה, פייסבוק, טלפון, אסמסים, ווטסאפ.

קראו לו גל. הבחור שיצא לי להכיר היה בחור מקסים, חכם, עדין שכזה אבל עדיין גברי. לא חשבתי עליו ככה מאז ומתמיד.. בהתחלה הכירו בינינו כדי לשדך בינינו, וממש לא הייתי בעניין.

במשך כמה חודשים היינו בקשר, ואז הקשר בינינו התנתק, ולפני כמה חודשים הוא שוב כתב לי הודעה בווטסאפ והתחלנו לדבר מחדש. הוא היה בצבא (והוא בעצם עדיין בצבא), קרבי, ודיברנו על להיפגש. תמיד דיברנו על זה שהוא צריך לבוא לבקר בבאר שבע או שאני אבוא לבקר אצלו בת"א. אה כן- עוד סיבה למה לא בדיוק התלהבתי מההתחלה: הוא גר רחוק. עכשיו מרחק זה כבר לא בעיה בשבילי, גם לאחותי יש חבר בת"א והם מסתדרים ככה מעולה, ואני יכולה ליסוע לשם המון. אני גם ככה נוסעת לשם המון.

בסופו של דבר נפגשנו בחנוכה, בשישי בבוקר, כשהוא עבר בב"ש בדרך מהבסיס הביתה. הלכנו לארומה בקניון והוא קנה לי שוקו (כי דיברנו המון על זה שהוא חייב לי שוקו.. לא זוכרת למה בכלל) ואחרי זה הסתובבנו עוד קצת בקניון.

אני חייבת לציין שהוא נראה טוב.

ממש ממש טוב.

לפני שנה בכלל לא הסתכלתי עליו ככה, ועכשיו.. וואו, הוא נראה טוב.

ישבנו על איזה ספסל בקניון (שעוד היה ריק יחסית כי היה כ"כ מוקדם בבוקר..) ודיברנו, ושוב, הוא היה כ"כ מדהים. בשלב מסויים הוא נישק אותי, ואחרי זה היה קטע שלא הייתי בטוחה אם זה חד פעמי או שהוא רוצה שנהיה זוג כמו שאני רוצה, אז שאלתי מה הוא רוצה (לא במילים האלה, מן הסתם). הוא אמר שהוא כן רוצה שנהיה זוג. הייתי מאושרת :) לא שינינו סטטוס בפייסבוק כי הוא לא אוהב את זה ואני בכלל הייתי נשואה לחברה שלי, אבל אמרתי לאנשים שצריכים לדעת. מעבר לזה השתדלתי לא לפרסם יותר מידי.

עבר שבוע. החג השני הגיע, ואני לא מדברת בטלפון בשבתות וחגים, אז בחג עצמו לא דיברנו. אחרי החג ניסיתי להשיג אותו כמה פעמים בטלפון, שלחתי אסמס אחד או שניים, הודעות בווטסאפ. ידעתי שביום שישי הוא חוזר ואנחנו נפגשים, אבל הוא פשוט לא ענה לי לטלפון, לא החזיר הודעות, לא אסמסים.

יום חמישי הגיע. אמרתי לעצמי "זהו, היום הוא מתקשר, כי אחרת אני לא אדע אם ומתי לפגוש אותו מחר". הוא לא התקשר. חשבתי לעצמי "כבר מאוחר.. הוא בטח היה עייף ונרדם או משהו. מחר בבוקר הוא יתקשר או ישלח הודעה" והלכתי לישון.

יום שישי בבוקר, מיד כשהתעוררתי הסתכלתי בפלאפון. השעה שמונה בבוקר, כלומר הוא כבר בדרך לת"א. אין שום הודעה. בדקתי בווטסאפ, בפייסבוק.. כלום. הבנתי שהוא עזב אותי. שלחתי לו את ההודעה הבאה "אני לא מבינה מה הקטע שלך. רק שתדע- זה נגמר מבחינתי" ונכנסתי לדיכאון... כי אפילו בזמן הקצרצר הזה שבו היינו ביחד, כבר הספקתי להתאהב בו. אבל אם יש לי תכונה אחת טובה באמת- היא שאני מתאוששת מהר. תוך כמה ימים עבר לי. זה היה קטע דפוק מבחינתו, והוא הפסיד אותי ולא להפך. אם הוא מספיק דפוק כדי לעשות משהו כזה, הוא באמת לא שווה את הזמן שלי.

הגיעה לי פרידה. הגיע לי לשמוע למה. הגיע לי לפחות לשמוע ממנו שזה נגמר. לא הגיע לי להבין את זה בעצמי.

בזמן ההוא גם חשבתי "אולי קרה לו משהו נורא, אולי הוא מת". לא היה כתוב כלום בפייסבוק, ואחותי ביקשה להתקשר אליו, רק כדי לראות אם הוא יענה. נתתי לה. הוא לא ענה. בערב הוא חזר אליה והיא לא ענתה. הוא כנראה חי.

אחותי השניה שמעה את הסיפור וביקשה את המספר שלו, לשלוח לו אסמסים. נתתי לה. היא רשמה לו המון שטויות, והוא ענה. שום דבר נורא לא קרה לו.

במשך תקופה ארוכה הכאב שהרגשתי הלך ונעלם, והתגברתי לגמרי. למרות שהרבה פעמים חשבתי לעצמי- איך יש לו את החוצפה להיות בחיים?

לא אהבתי אותו יותר. לא הרגשתי אליו כלום חוץ מכעס, וגם הוא הלך ונעלם עם הזמן. הוא המשיך לא לענות לי גם אחרי זה.

אתמול ראיתי שהוא מחובר לפייסבוק, אחרי תקופה דיי רצינית שלא ניסיתי בכלל לתקשר איתו. שלחתי לו סימן שאלה. ואז כתבתי "אני רק רוצה הסבר, כי כרגע אני פשוט חושבת שאתה ממש דפוק וזה לא מסתדר לי עם גל שהכרתי".

עברו כמה דקות ולא היתה תגובה. המשכתי בחיי. לא ציפיתי שהוא יענה.

אחרי כמה דקות ראיתי שהוא שלח לי הודעה בחזרה.. הודעה ארוכה, עם סיבות למה. לא בנימה של כעס. הוא אמר שהוא דפוק ויש לי את הזכות לכעוס עליו ולשנוא אותו ולקלל אותו. הוא צודק. סופסוף זה הסתדר לי עם גל שהכרתי. הוא לא סתם חיפש לנשק מישהי ולזרוק, היו לו סיבות.

כתבתי לו שהביבות לא מעניינות אותי, מעניין אותי איך שהוא עשה את זה. שהוא יכל להגיד לי והייתי מבינה ולא הייתי נפגעת כל כך. הוא אמר שהוא רצה לחסוך את המבוכה לשנינו. לא עבד ממש, הה? אמרתי לו שלא יעשה את זה שוב בחיים לאף אחת, הוא אמר שהוא לא יעשה את זה שוב, וכאן הסתיימה השיחה. לי זה הספיק.

אז עכשיו, אחרי זמן שמבחינתי הוא לא ממש מוגדר כי אני לא טובה בתאריכים, זמן שהספיק בשביל שאני אתגבר לגמרי, קיבלתי את שיחת הפרידה שלי, סופסוף. בהתחלה בכיתי. אחרי זה הרגשתי הקלה נפלאה! סופסוף, העניין הזה סגור מבחינתי.

עכשיו רק בעיה אחת..

השיר שבחרתי למופע הסיום של להקת צעירי ב"ש הוא שיר ששרה מישהי שנפגעה ממישהו שהיא אהבה והיא כועסת עליו נורא. גם ככה קשה לי להביע כעס. עכשיו על מי אני אמורה לכעוס?