לאחרונה אני נהנה הרבה עם החברים, שרובם קבועים.

מדי פעם אני מקבל מחמאות טובות שפשוט כיף לשמוע.

כמעט בכל סוף שבוע, לפחות מתחילת השנה, אנחנו מארגנים ישיבה, קונים דברים ונהנים.

היו כמה פעמים שישבנו כך ממש עד הבוקר. לדעתי לא רע בכלל. אפילו טוב שיש לי את זה.

מבחינת מעגל החברים אני מרוצה ולא חושב לשפר אותו. אולי להוסיף קצת חברה נשית שזה הכי חסר לי. מישהי שתתן לי יחס מועדף. אחת שאני במקום הראשון אצלה.

יש דברים אחרים שעלי לשפר בחיים.

מעניין לראות כאן כותבים שהם פחות מחצי מהגיל שלי. שהם כבר דור אחר, אלו שעדיין לא נולדו

בתקופת הזוהר של המקום הזה, אבל יכולים לראות ולקרוא בלוגים של מי שיכולים להיות ההורים שלהם.

הם יכולים לקרוא תוכן מהתקופה שלפני שנולדו.  הם לא ייתקלו בקשיים שהיו לנו עם מהירות האינטרנט, לא ייתקלו במצב שלחצי כיתה אין בבית חיבור לאינטרנט וחוסר זמינות כשהם לא ליד המחשב זה דבר שהם לא מכירים. אבל גם לא ייחשפו לעיניי כל הכיתה כי מי בכלל מכיר את המקום הזה מהאינטרנט של פעם. באמת מצב מעניין. יותר מעניין מה משך אותם לכאן. הם ממש מעטים.

לאחרונה אני נהנה הרבה עם החברים, בימים שהם לא עם החברות שלהם.

כנפגשים הרבה, לפעמים ספונטני, עושים ישיבות ארוכות והרבה על האש.

יצא לי לשמוע כמה מחמאות ששמחתי לשמוע וזה עשה לי טוב על הלב.

קצת הופתעתי, היחס והדעה כלפי מאוד חיוביים וזה כיף. אני עוזר מכל הלב למי שאני יכול, זה גוזל ממני זמן, אז נחמד לדעת שלפחות מדברים עלי טוב.

כרגיל מכיר בנות שלא מתאימות לי בגיל, אבל ממש נחמד ואפילו מעניין לדבר איתן. ילדה יפה ממש, גוף קטן, שיער ארוך, מתחברת אלי ומדברת ממש יפה, אבל בגלל הגיל כנראה שחבר אחר שלי יזכה בה. גם זה טוב.

מרגיש לי שאני בכיוון חיובי, אבל כמובן שיש מה לשפר.

היום עברו כבר 17 שנים מאז שהזמנתי את הבחורה שהכי רציתי אי פעם לצאת איתי. זוכר את הבוקר ההוא שבו החלטתי שלא משנה מה- היום אזמין אותה לצאת. זוכר איפה ישבנו, מה שאלתי אותה, את החיוך שלה אחרי שהצעתי לה לצאת. היא לא סירבה, אבל זה גם לא קרה. עבר כל כך הרבה זמן ואני תמיד זוכר. אין שנה בלי פוסט עם האיזכור הזה בתאריך הזה.