וידוי: יש לי חולשה לסרטי נעורים. הם נוטים להיות מדכאים בדיוק כמו שהם מלאי תקווה והשראה, ומתעסקים באנשים שמנסים למצוא את המקום שלהם בעולם, שזה כולם. הרשימה כוללת סרטי אינדי והוליווד, אלימות מזעזעת וקיטש מתקתק, והיא לא מסודרת לפי סדר כלשהו:

טרוצקי

סרט אינדי מהבמאי של "רעם טרופי", על לאון בן ה-17, שבטוח שהוא הגלגול הבא של טרוצקי, המהפכן הקומוניסט. יש לו יעדים לחיים כמו 'להתחתן עם בחורה מבוגרת ממני, עדיף בשם אלכסנדרה' ו'לשרוד התנקשות'- אחרי שהוא מקים שביתת עובדים במפעל של אביו, הוא נאלץ ללמוד בבית ספר ציבורי מעפן, ובו הוא ממריד את התלמידים נגד הצוות ועומד בראש מאבק להקמת ארגון השומר על זכויותיהם.

הוא ממש מעורר השראה ומצולם מדהים (ויש אחלה מוזיקה). סרט על בעיטה במוסכמות, ואיך עושים מהפכה. אם הייתי מורה, זה מה שהייתי מראה לתלמידים שלי.

ילדות רעות

קיידי, שגרה עם משפחתה המון שנים באפריקה לומדת לראשונה בבית ספר תיכון אמריקאי סטריאוטיפי. היא מתחברת עם שני ילדים לא מקובלים, ונשלחת מטעמם לרגל אחרי מלכות הכיתה- העניין מאוד מאוד מסתבך, ואז נפתר בסצנה מתקתקה.

סרט אלמותי וסנסצית טאמבלר נצחית לגמרי בצדק, עם שורות נצחיות לציטוט (Get in loser, we're going shopping). קומדית תיכון הוליוודית סטנדרטית לכאורה, אבל עם דמויות אדירות וכתיבה נהדרת וטינה פיי (!)

The virgin suicides

סרט של סופיה קופולה, מסופר מנקודת המבט של חבורת נערים בשנות השמונים, שפיתחו אובססיה לחמש אחיות יפהפיות ובעלות הורים שתלטניים וקפדנים. אחרי ההתאבדות של הצעירה מביניהן (ציטוט: "את עוד לא יודעת כמה רעים החיים יכולים להיות, למה את רוצה למות?"

"אתה, אדוני, מעולם לא היית ילדה בת שלוש-עשרה.") ההורים משתגעים וכמעט לא נותנים להן לצאת מהבית, ומשם זה מאוד מידרדר.

סרט מרהיב מבחינה חזותית, כל פרט קטן בעיצוב, בלבוש ובתאורה פשוט יפהפה. תתכוננו לצאת עם דיכאון קליני.

בורות

סטנלי ילנטס סובל מקללה משפחתית, שגורמת לו למזל רע ולריח נורא מכפות הרגליים. הוא נאשם בגניבת נעליים ונשלח למוסד לנוער עברייני באמצע המדבר, שבו מכריחים את הנערים לחפור בורות, יום אחרי יום, בלי סיבה. הוא מתיידד עם ילד בשם זירו (לכולם שם יש כינויים נחמדים), וביחד הם מנסים לברוח מהמחנה ומגלים את סודותיו, את מקור הקללה ואת הסיבה לחפירת הבורות. 

סרט נהדר, מחמם לב, וכזה שנהיה קאלט אחרי הצפייה השלישית.

Wellcome to the Dollhouse

לזלי היא ילדה לא מקובלת. מתעללים בה בבית הספר, המשפחה שלה לא מבינה אותה, וקרן האור היחידה בחייה היא ההערצה שלה לסטיב רוג'רס, חבר של אחיה (לא באמת, הוא מנצל את אחיה החנון). אחרי שהיא עוברת מסכת התעללויות והשפלות די מזעזעת במקום שבו כולם די אומללים ומסתבכת בבעיה די גדולה, ואנחנו מגלים שהיא בעצם ילדה די חכמה, עצמאית ומוכשרת, היא יוצאת לטיול עם המקהלה של בית הספר עם איזשהו ניצוץ של תקווה לעתיד.

סרט שדי מסכם באופן מושלם איך זה להיות ילדה מדוכאת בת 12, עם כל הצער- והיופי- שבדבר.

ממלכת אור הירח

סם שאקוסקי וסוזי בישופ, שני צעירים מוזרים ומקסימים שלא מצאו את מקומם בעיירה הקטנה שבה הם חיים, מחליטים לברוח יחד ולחיות בטבע. אחריהם רודפים ההורים שלה, המשטרה, גדוד הצופים של סם ושירותי הרווחה (שזה שם של דמות, אחת מההברקות בסרט), הם נמלטים ולבסוף כולם מתנערים קצת מהניכור בחייהם וזה חמוד מאוד.

אני אוהבת את ווס אנדרסון, וכל דבר שהוא עושה. זה סרט יפהפה, מבחינה ויזואלית הכל מעוצב בדיוק אלוהי, הדמויות נהדרות, הכל קסום ונפלא ושום דבר לא כואב. 

נפוליאון דיינמייט

זה סרט עם כמה עלילות- נפוליאון, ילד די מוגבל חברתית, מנסה לעזור לחברו פדרו להיבחר לראשות מועצת התלמידים, ולהתחיל עם הילדה שהוא אוהב, שמוכרת צמידים מחוטים מדלת לדלת. אחיו מחכה לאישה מסתורית שהכיר באינטרנט, ודודו מנסה לקנות באיביי מכונת זמן כדי להחזיר את הזמן לאחור.

זה סרט די מדכא, בגלל נושא המטריה של חוסר-סיכוי-ותקווה-בעיירה-אמריקאית-שכוחת-אל, אבל באותו זמן הוא גם מאוד משעשע ואיכשהו ממש מהנה- הסטייל, האווירה, לא יודעת.

עוד סרטים במקום של כבוד:

מלכות הכיתה\ Heathers- בצד האפל יותר של סרטי הנעורים, ורוניקה מתאהבת בנער שמשכנע אותה לרצוח את חברותיה המקובלות והמזוייפות, ולביים את ההתאבדויות שלהן.    

מעודדות צמודות-  סיפורה של נבחרת מעודדות בבית ספר אמריקאי, שנלחמת על הגביע. משם באים כל השירים ששרתן בכיתה ד'.

העולם שבפנים- סיפור התבגרות והתרחקות של שתי בנות בעיירה אמריקאית שכוחה, אחת מתאהבת בבחור מכוער ומבוגר ממנה, ואחת מתחברת אל המקובלות של השכבה (למורת רוחה של השנייה).

אני מקווה שהם ישמחו אתכם, חלקם די קסומים: אשמח אם תציעו לי סרטים חדשים לראות, או שתגידו מה חשבתם על אלה!

בפן האישי יותר, אני הולכת למכינה שנה הבאה (בינ"ה, בתל אביב) ואני די בפאניקה. לא טוב לי עם שינויים בדרך כלל, אבל אני מאמינה שיהיה טוב מאוד. או לפחות, הצילו. זה צעד נכון. נראה לי.

אובססיות כרגע:

~בוריס אקונין-הוא גאון, ולקרוא את הספרים שלו זה כמו לאכול שוקולד מאוד מאוד יקר.

~חניבעל- אני לא מאמינה שחזרתי לראות את התכנית המצלקת הזאת. זה כמו להכאיב לעצמי בכוונה.

~פסי קול של סרטים (הבוגר, שר הטבעות, ג'אנגו ללא מעצורים, ובעיקר דברים אינסטרומנטליים ודרמטיים)

אז שבוע טוב, מלא בסרטים נהדרים והתבגרות מופלאה,

מיקה.

עריכה:

הגעתי למומלצים! תודה רבה לכולכם! צעד משמעותי בדרך ללמות בשלווה!

לאור התגובות,

תראו את אני והחבר'ה שכחתי אותו, זה מביך, אין לי תירוץ. פשוט תראו אותו.

גם כמה טוב להיות פרח קיר מעולה, אם כי חשבתי שאין צורך להזכיר אותו. 

כל השאר: יש לי מה לעשות בשבוע הקרוב!!!