ידעתי שעם חברים כמוהם זה יגיע. 
היה לי ריב די גדול עם ה"חברים" הכי טובים שלי.
בואו נודה בזה, מהרגע הראשון שהכרנו לא הכי חיבבתי חלק מהם בעולם. קבוצה של ארבעה ילדים מסכנים בגיל ההתבגרות שלא קיבלו יותר מידי צומת לב מההורים שלהם כשהם היו קטנים ועכשיו הם מוציאים את זה עליי היא לא הקבוצה שהכי בא לי להיות איתה בשנים של החיים שלי שאמור להיות לי הכי טוב בהן. אם לא אכפת להם, כן, אני כן יודעת מה אני אומרת. אני גם יודעת שאני צודקת, כי איזה ניסיון כבר פאקינג יש לכם? לא, אין לי נסיון, אבל אני סקרנית, ותאמינו לי שפרופסורים שעשו מחקר במשך מי יודע כמה זמן הרבה יותר חכמים משתי נערות שכל מה שהן רוצות זה להראות מגניבות אבל הן בעצם מתנהגות כמו פרחות בהכחשה.
אני כלבה ואני מודה בזה, אבל אני לפחות גאה להיות כלבה. העיקר הן מתנהגות כאילו הן הרבה יותר טובות מכולן כשבעצם הם הגורם לכול הבעיות שלי.
האמת היא, ואת זה עוד לא אמרתי לאף אחד אף פעם, שלפני כמה ימים ניסיתי להתאבד בגלל מה שהן עשו לי. (לא, זה לא עוד אחד ממקרי "הם קראו לי שמנה ומילים פוגעות בי," זה התנהגות מתמשכת, זה הקש ששבר את גב הגמל) ועם מה שהן עשו היום באמת שאני מנסה להרחיק ממני כל דבר שאני יכולה להשתמש נגדי בעזרתו.
אבל כמובן שלהן לא אכפת. הן הביאו עוד שניים מ"חברים" שלנו לעזור להן בסוף. הם חברים יותר טובים שלהן מאשר שלי (כי מה לעשות שהשפה שלי גבוהה מידיי בשבילהם וזה פשוט נורא לא מובן איך שאני מדברת אז הם מעדיפים להיות איתי פחות) כדי לנסות לחזק את העמדה שלהן. זה לא עבד, אני עדיין יודעת שאני צודקת. אני רק נפגעתי ממה שהן עשו שם.
זה בעצם אומר שמהשמונה חברים הכי טובים שהיו לי בקיץ האחרון ירדתי לשניים. (לא, זה לא טעות בחישוב, פשוט כמה מהם התרחקו ממני בזמן האחרון)
 

לפעמים אני כועסת על בני המאיה שהם גרמו לי לצפות לכלום.