החלטתי- נמאס לי להיות מי שאני, נמאס לי להיות זה שמנסה לדחוף את עצמו קדימה...
הבנתי את העובדה שאם לא אדחוף את עצמי, אין מי שאדחוף אותי בשבילי... אני חייב להשיג את תשומת הלב הזאת, כי לאף אחד לא יהיה אכפת אם אני אעלם..
אני באמת מרגיש את זה, אני כזה בנאדם טוב, אני כל כך אוהב, אז למה אני לא שווה תשומת לב של אחרים?
אולי זה בגלל שהתרגלו לכך שאני רודף אחריהם..
וכן, זה קריאה למצוקה, זה דברים שאני מוכן לרשום רק כאן. נמאס לי לרדוף אחרי כולם, אני רוצה שירדפו אחרי.
וזה לא שאני נדחף, זה לא שאני לא רצוי. אני כן רצוי, אבל פשוט התרגלתי להיות זה שמחליט מה, ומתי, ואיך, ועם מי לדבר.. ונראלי שגם כולם..
אף אחד לא יבוא לחפש אותי.. אבל הדחף הזה שיש בי, למרות כל מה שאני אומר, גורם לי להמשיך...
זה נקרא התמכרות.
ואגב, לך, אין זכות להגיד את מה שאת אומרת... אולי תשימי לב למה שאת אומרת עליו, כי את כמעט כמוהו.
אולי זאת הסיבה למה אני לא מקבל את מה שאני רוצה.. אולי כי אני לא יודע להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון..
אבל מצטער שאני מרגיש ככה!!
את זרקת את עצמך, שכחת לגמרי את מה שהיה.. איך את ציפית שזה יהיה טוב?
לפעמים אני מרגיש שאני הבנאדם היחיד שחושב בהגיון, ואולי זה מה שמרחיק אותי מאנשים אחרים...
לפעמים אני מרגיש שאף אחד לא מבין אותי... ואני חושב שאני צודק, אבל קשה לי להבין גם אחרים.
אני שונא את ההתנהגות שלי, אני שונא את ההתנהגות של כולם.
הלוואי והייתי במרכז היקום, בלי לבכות על המקום הזה, בלי להתחנן עליו.
אני הכי טוב שהיה לך, ושכחת מיזה לגמרי.
למה אני נכנס לזה בכלל? היא לא בריאה לי.. ואני ממשיך להכנס לשם, ואני לא יכול לצאת... אני פשוט לא יכול..
זה נקרא התמכרות..
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
