My Life Got Blogged

אני רוצה לפתוח הכל מחדש, סדרה חדשה, שחקנים חדשים, עלילה חדשה.

למחוק את התסריט הישן.

אני עדיין לא באמת יודע מה יעשה לי טוב, אני בודק את כל האפשרויות, וכל אפשרות שאני בודק, תמיד מחזירה אותי לאותו מצב...

גם היום זה קרה, ואולי גם מחר, ומחרתיים.. אוף, כל מה שאני רוצה זה רק לשכוח ממה שקרה, כאילו ששום דבר לא קרה, כאילו זה נגמר רגיל, כאילו עכשיו אני יכול להתחיל רגיל, וזה לא יהרוס לי את הלב. כל מה שאני רוצה זה להתאהב מחדש.. אני רוצה להנות, למה אסור לי לשמוח?

למה אני חי ככה? למה אני מאפשר לעצמי שזה יקרה? למה אני לא שוכח או מבליג את זה? למה זה עדיין בראש שלי, ולא יוצא? למה?

אני יכול להיות כל כך מאושר, הכי מאושר בעולם, וזה יכול לקרות בכל רגע, אפילו מחר. רק תני לי סימן... תיהי קיימת.

עכשיו, ברגע זה, החלטתי שאני לא אלך מחר לטייל לבד, אני חייב שמשהו יהיה איתי, לא חייב טיול, אבל אני לא רוצה להיות לבד, וזהו.

יאללה, כפיר, זו ההזדמנות שלך.

אתה יכול להשאר כאן כמה שאתה רוצה, ואתה יודע, אתה תמשיך לסבול.

אבל אתה יכול לצאת, הנה! קיבלת הזדמנות! עכשיו רק תתפרע, אבל בשקט, בשביל לא לאבד אותה.

יאללה כפיר, זה הרגע שלך, כאן אתה תנצח, זה יהיה הדבר הכי טוב שאתה יכול להשיג, ואין לך מה לאבד.

רק שהלב לא יאכל לי את המח, והמח לא ישבש לי את הפה.

אז מתי נתראה שוב?

משום מה, בצורה אירונית ביותר, אני מתגעגע לתחושת האכזבה והעצבות שמלוות אותי השנה, זה גורם לי להרגיש טהור וצדיק.

אולי אני אובססיבי מדי למה שקורה כאן, כי בסה"כ אני זה שמחפש לריב..