מציאות היא אשליה בלבד, אך אשליה תמידית.

 אז בזמני הפנוי מלמידה ועכשיו בנוסף מהחדר כושר אני קוראת. קוראת ה מ ו ן. לפני כמה ימים אמא שלי חברה טובה החליטה לעשות סדר באוסף הספרים ואני כאורחת כבוד הוזמנתי לבחור לעצמי את הספרים שאני רוצה כירושה. אז הנה יש לי כבר מקום לעוד פחות שישה ספרים. אחד הדברים שהכי משכו אותי בו (לפחות לפי מה שחשבתי עד כה) זאת הקבלה בסטימצקי שהייתה בו. הספר נרכש בשנת 2008, וכשחושבים על זה, עברו מאז 6 שנים. אומנם 6 שנים זה לא הרבה בשביל ספר, זה עדיין יותר ישן מרוב הספרים שנמצאים אצלי על המדף (חוץ מהמלך מתיא הראשון ושרה גיבור ניל"י).

אבל כבר בשורות הראשונות של הפרק הראשון, התאהבתי בספר הזה. תקראו ותבינו לבד שקשה שלא להתאהב בו:

"ראו הוזהרתם: עליכם לדעת שאני בלש משטרה. יחסינו עם האמת יסודיים אך סדוקים, מחזירים אור באופן מבלבל כמו שברי זכוכית. האמת היא ליבת הקריירה שלנו, סיום של כל מהלך שאנו עושים, ואני שואפים אליה באמצעות אסטרטגיות שהרכבנו בשקדנות משקרים והסתרת עובדות וממגון שלם של הטעיות. אמת זו האישה הנחשקת ביותר בעולם ואנחנו הננו המאהבים הקנאים ביותר, שמתוך תגובה אוטומטית מונעים מאחרים לחזות בה. אנחנו בוגדים בה כמעשה בשגרה, מעבירים שעות וימים כשאנו שקועים עד קהות חושים בשקרים, ואז חוזרים אליה כשאנו מנפנפים בלולאת מביוס של האוהבים: אבל עשיתי את זה מפני שאני אוהב אותך כל כך. ... אני מנסה לומר לכם שני דברים לפני שתתחילו לשמוע את הסיפור שלי: אני משתוקק לגלות את האמת. ואני משקר."

הספר הוא של טאנה פרנץ', בלב היער. את האמת עוד לא נכנסתי לעומקו אבל השורות האלא הדליקו בי משהו מדהים. זה פשוט ואוו. מקווה שלא אתכזב.