יש לי כל כך הרבה לפרוק כל כך הרבה לכתוב ואין לי מושג איך.
אני יכולה להתחיל בזה שאני ממש מדוכאת ומתוסכלת מיותר מידי דברים..
כמו ההורים שלי שאני יכולה לדבר איתם על משהו שמפריע לי והם ישמעו את מה שאני אומרת אבל הם לא באמת יקשיבו.
אני מתוסכלת כי אין מישהו שבאמת מבין מה אני מרגישה כי אני גם לא יכולה לספר כל דבר אני לא יכולה להיות פתוחה כמו בדרך כלל וזה כל כך מבאס כי בדרך כלל אני אומרת את מה שאני חושבת ומרגישה ואין לי בעיה לשתף ובתקופה האחרונה לא רק שלא נוח לי לשתף גם אין לי כוח...בשביל מה...ממלא אף אחד לא מבין אותי אני לא באמת צריכה לשבת מול מישהו לדבר אליו ובסוף לקבל אההה כתגובה...אף אחד לא מבין אותי ואף אחד לא באמת מקשיב למה שאני אומרת....
לאף אחד לא איכפת ממה שאני רוצה ומרגישה וגם אם יש מישהו כזה....אני בספק אם יש....
חוץ מההורים שלי יש את כול הלימודים והבגרויות ובאמת שאני כבר לא מסוגלת לזה יותרזה מכניס אותי למצבי לחץ לא נתפסים..
אני נכשלת, מצליחה, מצפה, מוותרת, בוכה, מתאכזבת אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
ומתסכל אותי שאני בת 16 ושעוד לא היה לי חבר...
וזה לא שאין בנים יש אבל מה העניין הזה של להימשך למה שבחיים לא יקרה כאילו באמת...אני גרה בצפון הוא גר במרכז זה לא באמת יכול ללכת....יש אחד שגר ממש ממש קרוב אלי אבל הוא לא רוצה קשר רציני ונמאס מכול הערסים האלה והבנים המוזרים
ואיך זה שעוד לא הצלחתי למצוא מישהי לסבית
וכל המצבי רוח שמוציעים אותי מדעתי וכל הבכי שגורם לי להרגיש אפילו עוד יותר בודדה...
ויש לי כל הזמן כל כך הרבה אבנים על הלב שמכבידות עלי וגורמות לי לצער...
זה תקופה כל כך דיכאונית בשבילי ואני יודעת שהיא תמשך לעוד הרבה זמן וזה רק עושה לי עוד יותר רע
אין לי מושג מה לעשות עם עצמי לפעמים באמת שפשוט באלי להיות מתה כדי שהכול ייגמר ואז אני מרגישה הרגשה יותר דוחה.
מפגרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
SHE WOLF.