עם קוד קל לך מאוד לדעת איפה אתה עומד- או שהתוכנה עובדת או שהיא לא. יש לך אינדיקציה אוביקטיבית לאיכות העבודה שלך, אתה יכול להעריך את עצמך- בלי קשר לדיעות של אנשים שכידוע, הן מוטות ולא אוביקטיביות- ולדעת אם אתה טוב או לא.

לצערי זה לא עובד בתחום האידיוטי וחסר התועלת של הניסיון הנואש להבין אנשים, וגרוע מזה, לעזור להם, או לפחות למצוא להם עבודות ולא לקבל עמלות על זה כי אתה עובד בחרא של מקום. אפשר אמנם להסתכל על מספרים כאינדיקציה, אבל זה כל כך לא תלוי יכולת ושכל שזה כואב- אתה יכול לקרוע את עצמך לגזרים עבור טיפת הערכה ושום דבר לא ילך לך, ולעומת זאת אתה יכול להתבטל ובחמש הדקות שתשב על המחשב פתאום הפלא ופלא הכל ילך וכל חברה אליה תשלח מועמד תשפריץ בתחתונים מהתרגשות ותקבל אותו מייד. זה לא לגמריי תלוי בכך. זה כמעט בכלל ולא תלוי בך. כבר ראיתי אנשים שוחקים את עצמם פה לשווא ואחרים שהולך להם בקלות פשוט כי הם מגייסים לתחום שקל לגייס אליו.

אני משננת שוב ושוב את המנטרה הקבועה: "זה לא היה בזבוז זמן לעשות תואר במדעי החברה, לא בזבזתי את שנותיי היפות סתם" אבל קשה להאמין לזה כששוב אני ניצבת באותה נקודת ההתחלה בה הייתי כשהשתחררתי מהצבא- שוב אני מקבלת משכורת מבישה ורק מתחילה תואר ראשון. כאילו שהלכתי סחור סחור במשך שנים, הסתובבתי סביב עצמי ולא הגעתי לשום מקום.

אבל אני לומדת כל כך הרבה. איך לסבול אנשים שאני לא סובלת, למשל. כישורים מועילים.