קמתי, אמרתי: "לא רוצה!" ובעטתי במגדל הקוביות שבניתי, כי קוביה אחת לא ישבה בדיוק במקום.

אבל המגדל נשאר לעמוד, אף קוביה לא נפלה.

עשיתי הליכה ארוכה, fuming כזה עם עצמי, כי זה מה שמנקה לי את הראש, כל כך שקועה בעצבים שלי שלא ראיתי בכלל מה קורה סביבי. מסלול של קרוב לשעתיים בשעה.

חשבתי על כל דרך התחמקות אפשרות והבנתי שאני לא הולכת לשום מקום. התחלתי ואני אסיים. גם אם הראש ישבר לפני הקיר.