- שעת אימון טניס מול הקיר.

- אכלתי את הפירה הכי טוב בעולם (במסעדת מנטה-ריי, אם זה מעניין מישהו).

- אבא חזר מחו"ל וקיבלתי עגילים חדשים של אקססורייז.

- כשחיכינו לאבא בשדה התעופה קניתי בסטימצקי את המגזין in style, והוא אחלה מגזין)

- הרגע שלחתי את אחותי להביא לנו אוכל משמין ולא בריא במיוחד מהפיצוציה היחידה שפתוחה בשבת. אני מעריצה אותה על כך שהיא מסוגלת לסבול אותי. מזל שאנחנו לא דומות, כי אחת כמוני זה בהחלט אחת יותר מידי.

סיפורו של מכון כושר ולמה בכלל גיל המינימום בו הוא 15?

בכיתה ח' לי ולחברה שעושה איתי הליכה באופן קבוע נכנס ג'וק ספורטיבי לראש. אני הייתי עולה במדרגות 10 פעמים בשבוע לפחות (הייתי אוכלת כל מה שעלה בראשי ונראית כמו מקל, החיים הטובים) והיא הייתה עושה שעות של חדר כושר בבניין שלה. יום אחד חשבנו להרשם לחדר הכושר שנמצא בקניון של השכונה, ויום אחד בחופשת הפסח הלכנו לברר לגביו. המזכירה (שבאופן מפתיע התגלתה כלא אחרת מאשר המדריכה שלנו למופע הסיום של כיתה ח'), אמרה לנו שניתן להרשם לחדר הכושר רק מגיל 15. 'עוד שנה וחצי', חשבתי לעצמי, ילדונת בת 13 וקצת, 'אני אהיה בת 15 ואוכל ללכת לחדר כושר, וזה נראה רחוק כל כך'. מאז יצא הג'וק הספורטיבי מהראש, שהתחלף בשכבות שומן רבות בירכיים, אבל תראו אותי, אני עוד מעט בת 15. זה נראה אז כל כך רחוק, אבל זה עוד פחות מחודשיים. כאילו השנה וחצי האלו עברו לאט, או בקצב הנורמלי שבו עובר הזמן, אבל כשמביטים לאחור זה נראה כל כך מהר, איך זה קרה?

חשבתי לכתוב את זה ביום ההולדת שלי אבל לא יכלתי להתאפק.