היוש. אני פה ואני נושמת. צפרדע אכזרית עדיין לא טרפה אותי והמורה למתמטיקה עדיין לא תקעה בי קלשון והיא ממשיכה להסתיר טוב טוב את הקרניים והזנב המאפיינים את השטן המצוי.

הטיול היה בסדר, לא יותר ולא פחות, כמצופה. בכל זאת קרו בו 5 דברים טובים:

- החובש. הכי. חתיך. בעולם. מטר שמונים ומשהו של בלונד ועיניים כחולות ירוקות ועוד שלמות שכזאת.

- למדתי לשחק שש בש.

- הכרתי אחלה אנשים שלימדו אותי לשחק שש בש.

- לא היה יותר מידי קר- למרות הצפוי.

- למרות שהיה אסור להעלות תיקים לאוטובוס, שיכנעתי את המורה הקפדנית להעלות את שלי בטענה שיש בו תרופות חשובות.

הרבה דברים טובים שקרו לאחריו:

- זוכרים את החידה מלפני הרבה זמן? כתבתי הרגע תוכנה בטכ"ם שמחשבת מיד את הפתרונות. ברגע אחד אני מרגישה מוכנה למבחן.

- אתמול הלכתי עם אבא לבדיקת דם ואחרי זה לסטימצקי ולארוחת בוקר.

- לכן הגעתי לבית הספר רק ב-11.

- הרכישות החדשות: "שומרת אחותי" (כי ראיתי את הסרט ואמרו לי שהספר טוב פי 1,000), "אלגנטיות של קיפוד" (כי התקציר נשמע מרתק), "משחקי רעב" (כי שמעתי עליו מיליון המלצות), "המשוואות הגדולות" (כי זה נשמע מחוכם) ו"באדולינה" (כי חייבים לשיעור ספרות).

- הגשתי סוף כל סוף את השיעורים באינטרנט וסחטתי מחמאות מהמורה, שהתפלאה שהמתקשה של השיעור קולטת משהו.

- הלך לי נורא בבוחן במתמטיקה, אבל לאחר מכן אבא  פתר את התרגילים ויצא לו אותו דבר. אין מצב שאבא טועה.

- אמא קנתה לי כמה דברים שביקשתי ממנה והייתי צריכה דחוף (בעיקר אלפי חבילות טישיו, הצינון...).

- בכימיה גם הלך לא רע.

לקחת אוויר.

תכננתי לכתוב ביום שלישי 5 דברים טובים מהטיול, אבל לא הספקתי.

לוח הזמנים מוחץ אותי. אתמול הגעתי הבייתה מבית הספר רק בחמש וחצי. למדתי לכימיה ועשיתי שיעורים במתמטיקה עד 10 בלילה.

היום חזרתי בשלוש וחצי ושעה לאחר מכן כבר הייתי על האוטובוס בדרך לטניס.

ביום שלישי הקרוב אני מתחילה את דרכי כסטודנטית במעמד מיוחד.

אני יודעת שבחרתי בכל הריצות האלה. בחרתי בהן כי רציתי פשוט לא לחשוב על דברים שטחיים כמו השכבה ומעמד ומקובלות ורכילות.

אבל זה כל כך קשה.