"אני חושבת שמאחורי כל אדם עומד סיפור קשה שאף אחד לא יודע"- חברה שלי, והיא צודקת.

במרחב האינטרנטי זה קשה להגיד דברים שאתה רוצה לומר. אני יודעת את זה מנסיון. זה נראה לכם אנונימי ואינטימי אבל זה לא. וזה מה שגרם לכל התהפוכות שעברתי ושעיצבו את האופי שלי, בשנה האחרונה. זה מצחיק, כי התהפוכות האלה הולכות ונמשכות למרות שאני מאוד מאוד משתדלת שלא לכתוב דברים רעים על אנשים שאני מכירה, גם כי אני יודעת בוודאות על אנשים שאני מכירה שקוראים פה, אבל גם כי אני לא יודעת בוודאות על אנשים שעשויים להגיע לכאן ללא כוונה ולהתקל בטקסטים המזעזעים שלי. אז אני נזהרת, כי פעם לא נזהרתי וחטפתי בראש, ולא רק בראש, אלא גם בלב, וגם כמה מכות מתחת לחגורה ואולי איזה סכין או שניים בגב. יכול להיות שזה הגיע לי, אבל זה לא משנה את העובדה שאני, עם "דברים שבאמת שרציתי לומר", גמרתי.

5 דברים טובים שכאלה.

- כל היום הייתי קצת מדוכאת, עם חור פעור כזה בבטן ובחילה שקטנה וגדלה בכל עת, ושיעור טכ"ם, כהרגלו עשה לי טוב, הפך אותי ליצור החופר הזה שאני תמיד, זאת ש-99% מהזמן מדברת בשיעור וחוטפת מהמורה, וזאת שאכפת לה ולא אכפת לה והיא מעצבנת ברמות.

- אני מתבטלת במקום ללמוד למבחן בלשון ולא אכפת לי.

- עזרתי לאחרים ללמוד למבחן בלשון, זה קצת להתכונן.

- נעדרתי מחצי משיעור מתמטיקה.

- הלכתי עם הסווטצ'ר החדש מהאנס שקניתי ביום שישי.

שבוע.