היה זה רק זרם קטן של דמעות, שתיים- שלוש, אולי קצת יותר. כמו נהר בשנת בצורת שכבר לא זורמים בו מים. וגם רעדתי קצת, אבל אולי היה זה כי השארתי את הז'קט בכיתה. והכול היה כל כך מבולגן בראש שלי אבל עם זאת כל כך מסודר שהרגשתי שאני רואה מה שאחרים לא רואים, שאני רואה טוב מדי. וזה באמת מרגיש ככה. כאילו יש איזשהו פאזל, שרק לי יש את כל החלקים, ורק אני יודעת להרכיב אותו. לאחרים אין את כל החלקים, יש חלק מפה וחלק משם, והחלקים האלה לא יוצרים את הצורה השלמה. זה כאילו שאני היחידה שמחזיקה בצורה השלמה, אבל זה לא מועיל לי בשום דרך ובסופו של דבר האמת מאלצת גם אותי לשתוק.

חמישה דברים.

- ביטול שלוש שעות טכ"ם. אם יש משהו שאני אוהבת במגמה הזאת, זה הביטולים.

- הבנתי בעית תנועה במתמטיקה שאף אחד לא הבין והסברתי אותה בכיתה.

- יש לי היום בייביסיטר אחרי שלושה שבועות של שקט. הארנק שלי זועק למזומנים.

- בשינויי מערכת מחר, התבטלו ארבע שעות מתוך שמונה. מה שמותיר אותנו עם שלוש שעות אנגלית ושעה ערבית.

- כמעט הזמנתי תחפושות מאיביי. אני מחכה לקבל אומץ ללחוץ על הכפתור של סיום הזמנה בשווי 166$ לשתי תחפושות.

שבוע טוב.