כל יום הוא כמו מקטעים מכל מיני סרטים נעים של כל מיני תקופות בחיים. יש יותר מדי התחלות ומליונים של סופים לא קשורים ואין הרבה אמצע כי התוכן לוקה בחסר. כל פעם שטוב לי אני צועקת לעצמי בראש שאני מקולקלת וכל פעם שרע אני יוצאת לריצה ושורפת חמש מאות שמונים ותשע קלוריות ואז אני מרגישה ששום דבר לא יכול עליי. תכלס זה נכון, כי כשנדבקתי לפייסרית של השישים וחמש דקות כל הדרך עד העיר העתיקה הרגשתי כמו מלכת היקום, ככה זה במירוצים, פרצי האדרנלין ששוטפים אותך מוציאים ממך את כל הג'יפה ואת טועמת מן דקירות קטנות של ניצחון על הלשון. אז ירושלים היא לא רק של זהב, היא בעיקר של הרכבת הקלה ורחוב יפו שיש בו חולצות בשלושים שקל, והיא בעיקר עיר שהיא קצת זרה ולא מוכרת אבל היא גם קצת שלי והיא מקום נפלא ללכת בו לאיבוד. תשמע, אני באמת אוהבת אנשים והכול, אבל לפעמים אני צריכה להיות לבד עם עצמי, אמרתי אתמול למישהו, בגלל זה הלכתי לאיבוד בירושלים. הלכת לאיבוד בירושלים מרצונך החופשי? הנהנתי בחיוך. מה עוד אפשר להגיד, זה נכון שאני והמאמצים העילאיים והבלתי מתפשרים שלי להיות חלק רגיל משגרת חיים נורמליים דיי מעלים תוצאות יפות, אבל פעם בכמה זמן אני מרגישה את התשוקה הזאת שבוערת לי בקצות האצבעות לחזור להרגלים ישנים ולברוח ולהבריז סתם ככה מפיזיקה ולהחזיק מעמד שעה שלמה עם המחשבות שלי בלי אינסטגרם ובלי מוזיקה ובלי וואטסאפ רק אני ומה שעובר לי בראש ורק אני ורחוב יפו ורק אני ומספר חזה ומדליה ממירוצים. איזה הזוי זה שעל הדלת בחדר שלי תלויים עכשיו מספרי חזה ממירוצים במקום מבחנים כושלים. מה ההוא היה חושב על זה? בעצם בין כה וכה הוא חשב שאני מוזרה, ובעצם גם ככה מגיע לי יותר טוב ממנו אז זה לא רלוונטי. צחוקים איתי, כל מה שהיה פעם כבר לא רלוונטי, איך משתנים במאה שמונים מעלות בשנה אחת קטנה, מה זה השטויות האלה?! כיף לי לצעוק שאני מישהי אחרת אבל בעצם כל מה שעשיתי היה לנטרל מעצורים ולתת לקיום שלי לפרוץ החוצה וזה כולל גם לעשות מעצמי צחוק אבל שבוע אחרי כולם שוכחים. העולם שוכח זאת משימה כמעט בלתי אפשרית להטביע חותם אבל זאת בכלל לא המטרה שלי. אני רוצה לבוא כרוח תזזית ואני רוצה לנפץ זכוכיות ולשבור את כל החומות ואני רוצה להגיח משום מקום ולהעלם ואני רוצה שאף אחד לא ישאל לאן אבל את כולם זה יסקרן ואני רוצה להלך שיכורה ברחובות ראשיים ואני רוצה להיות מושא של תשוקה ומושא של רגשות ובכלל לא רלוונטי אם הנושא זה אותו נושא. מה בכלל הנושא?

אז ככה, הכול מעוות.