לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הזדמנויות הן לא משהו שאתה מקבל, אלא משהו שאתה נלחם כדי לקחת.

Avatarכינוי: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2022    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2022

צריך: לברוח ופנס.


החיבוק המנחם של הצורך לברוח

התחושה היא מוכרת וזורמת מן הקרביים לכל נימי גופי

המור הניבטת במראה היא כמעט אותה מור

בלונדינית מעט יותר, ידעה אכזבות ומכשולים רכשה לעצמה כישורים וכבשה לעצמה פסגות אך עם זאת אוחז בה הפחד. הרגליים שלה נעשות קלילות כשל האיילה בעת שהלב שלה כבד כאחרונת משקולות חדר הכושר. מוחה מבוזר ומעורער, החלטות הרות גורל עומדות על הפרק. אזניה נאטמות וחיוכה נעשה מלאכותי יותר, מהוקצה. הרכות שלה נעטפת ונשמרת עמוק במזווה, אולי ביום מן הימים תחלץ אותה ותסיר ממנה שאריות אבק בניעורים ומכות קלות. מחזוריותו של הרגש היא הכואבת ביותר. היית רוצה להתפתח והיית רוצה לגדול ולא היית רוצה בכלל לומר שאת לא במקום הזה יותר כי היית מצויה רחוק כל כך שלא היית יודעת באיזה איזור נסתר מן העבר מדובר. השדים קוראים מבין המחשכים. ככל שמתבגרים יש יותר מה להפסיד וככל שלוחצים חזק יותר על דוושת הגז הדיפת הבלם תעשה מטלטלת יותר. העצוב ביותר הוא שנעלמות לי המילים. אני מפשפשת בכיסי מוחי המרופטים לתאר את תחושותי וקווי המתאר שלהן בורחים ממני. אני כמהה למסגרת שתגדיר ולו לרגע את פחדי, אני צריכה סיבה למצוא פנס שיאיר לי את הדרך. 

 

פתאום רבים הם הגברים שכמהים לחום גופי

פתאום רבים הם חברי אותם זנחתי

אני רצה בשדרות נפשי ורק היא מבקשת

תני לי שקט מור ולו לרגע קט.  

נכתב על ידי , 29/1/2022 21:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צמתים


חוזרת אני לבקר פה מידי פעם בפעם בעיצומם של צמתים.

ככל שהזמן עובר האמרה "עכשיו מתחילים החיים של הגדולים" מתקרבת לאמת ברמת אמיתותה.

עם זאת הייתי טוענת שאין זה עדיין אמיתי.

אתמול אמרתי "מה אני בעצם אם לא באג", והיום מה אני בעצם אם לא פריט בתפריט של המציאות.

מחשבות על עתיד צפון ולא ידוע מכלות את זמני.

אבל חשוב הוא מבחן התוצאה ואלו לא אלא רק תירוצים.

בכל יום קורים לי הרבה יותר מחמישה דברים טובים.

אנשים מפזרים מנטרות על אופטימיות ואהבת הקיים, ואני מנסה להסתיר את המבט המתנשא שלי הכביכול יודע טוב יותר על אף שאני באמת יודעת טוב יותר. אני עושה מאמצים כבירים על מנת לאפשר לעצמי לחיות בעולם נטול קלישאות. המסע לחיפוש האותנטיות לא מסתיים אף פעם. היה שאמר שמדובר במסע אחר האושר. אני טוענת שאין מסע אחר האושר אבל את חובת ההוכחה אשאיר על הקורא הנאמן.

מה קורה עכשיו? השביל הראשון שסללתי ביער האקדמיה המכושף עומד בפני צמתים. הרבה. הרבה הרבה צמתים.

כל הזדמנות שאני נלחמת עליה לרגעים נדמית לי מרגשת ולרגעים מבעיתה.

אני לא שואלת מספיק שאלות.

אבל אני לא יודעת כלום על הדרכים הקיימות.

איפה מר פרוסט שידון עימנו על הדרך שמעולם לא נלקחה?

אבל הנה אני עושה מאמצים להקשיב בשיעורים שלמים באנגלית ומבינה כמעט כל מילה, והנה אני מקבלת מלגת מחקר מול עיניים משתאות, והנה אני וכבר יש לי דעות ואיזורים שבהם אין איתי פשרות. והנה אני ויש לי כמה חברות מאוד טובות. הנה אני משוטטת בין כתלי ליבה של ילדה הצעירה ממני בכעשר שנים וכואבת מכאובים. אני רק רוצה להגיד לה שמכאן הכול עתיד להשתפר. ואני גם רק רוצה להודות לה על הפעמים שבחרה בעצמה למרות שפקפקה בכך. אני רק רוצה לסלוח לה על הטעויות הבלתי נסלחות שעשתה. אני רק רוצה להבטיח לה שבעוד כעשר שנים נוספות תהיה מאיתנו מישהי אחרת חומלת יותר וחולמת המון אבל בעיקר מגשימה.

בינתיים אשוב להתבונן פנימה והחוצה ועל כל הצמתים. 

נכתב על ידי , 20/1/2022 20:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





187,285
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , האופטימיים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל5 דברים טובים שקרו לי היום. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על 5 דברים טובים שקרו לי היום. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)